מתחזקת

רציתי לספר לכם שאני מרגישה הרבה יותר טוב. מתחזקת מהסערה האחרונה שעברתי, לה גם אתם הייתם עדים. רוצה להודות לכולכם, כפורום שהיה לי בית, גם בשעה הקשה. אני אמשיך להיות כאן גם בהמשך. שכולנו נרגיש טוב, ונשמור על עצמינו במלחמה הזאת שמתרחשת סביב. באהבה, תמי.

את מזכירה לי את עצמי, בתחילת המשבר הפסיכוטי שלי שהתחיל לפני 5 שנים (עד היום אני לוקחת כדורים). מאוד היה חשוב לי לומר לכולם כמה אני חזקה וכמה אני מתחזקת - אפילו גם אם זה לא היה נכון. תמי, את יקרה לכולנו, מתי תביני את המסר שאת זקוקה לכדורים כדי להתאזן ושאין דרך אחרת?

יש דרך אחרת. תמיד יש, השאלה היא אם אנחנו בוחרים בדרך הזאת. זה היה לי המשבר הפסיכוטי השלישי בחיי. וכמו השניים הראשונים, גם על משבר זה התגברתי בלי תרופות. המשבר הראשון נבלם כשהייתי בצבא. אחרי שהשתגעתי בקורס קדם צבאי והעיפו אותי על פסיכיאטרי, היתה לי טירונות שבועיים אחר כך. אף אחד לא טיפל בי- מחדל? כנראה. אבל העובדה היא שבלי לדעת את השמות, בלי לדעת שהייתי מאנית ופסיכוטית וגם בדיכאון אחר כך, סיימתי את הצבא- קצינה, בלי תרופות. ואז היה את המשבר השני. סיפרתי לכם עליו. הייתי בטיפול פסיכולוגי הראשון שלי. זה התחיל בדיכאון ובבעיות שינה. השתגעתי בטיפול. סירבתי לתרופות. זה היה טיפול פרטי, והפסיכולוגית שלי מאז לא הזעיקה את הורי או את בן הזוג שלי. כך הייתי בכיכר רבין, משוגעת. ובהפגנות בירושלים שלפני הרצח. חודשים של פסיכוזה לא מטופלת תרופתית הסתיימו מעצמם. ורק אז, חודש אחרי הרצח, ראיתי פסיכיאטרית, ואני בת 26 סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד. רק אז הבנתי שהייתי פסיכוטית, לא רק בכיכר, אלא גם 8 שנים קודם לכן, לפני הצבא ובמהלכו. אתם מבינים, אני רגילה להיות בלי תרופות. במשבר האחרון אחרי לידת ביתי הקטנה כן נעזרתי בתרופות. זה היה משבר דיכאוני עם גלים קטנים של היפומניות, בתנודות מהירות של מעבר מדיכאון כבד להיפומניות, תנודות של כמה ימים. כך סיימתי את ההתמחות, עם תרופות. ואחרי שעברתי את הבחינה הפסקתי עם התרופות. ברור שכל פסיכיאטר בר דעת מפנה אותי לתרופות היום. אבל אני לא רוצה בהן. אני רוצה שיבחנו את המצב הפסיכיאטרי שלי באופן אובייקטיבי, לפי התפקוד שלי בבית, בעבודה, ובחיים. אי אפשר לאבחן על סמך מחשבות שמתרוצצות בראש ועל המקלדת. איבחון עושים פנים אל פנים. אנא, אל תאבחנו אותי ברשת. תודה, תמי.