אלוקים- למה גזלת ממני את החיים???

למה??? למה לפני 10 שנים בשנים שהיו צריכות להיות יפות וצעירות- אני הייתי בתוך בועה גדולה של סבל לא מובן ומפחיד? למה? למה בשנים שאחכ- חיי הסטודנטים, בזמן שהייתי צריכה להתבגר, להתפתח, לתפוס עצמאות ולהנות- הייתי עדיין בתוך אותה בועה ובהתמודדות קשה מנשוא על מנת לצלוח את הלימודים ולהסתיר את הקשיים הרבים (הבכי נעשה בעיקר בשירותים...), הסבל הגופני והנפשי שהיה עדיין לא מובן, אבל כבר היה לו שם, גם סבלתי וגם נתרחקתי מחברות (הן לא כ"כ הרגישו, אבל אני חשתי בהצגה), שעולמם לא היה עולמי. ועולמי היה סוד. למה? למה כשהתחלתי לעבוד- הקשיים הרגילים התגמדו מול הגוף ששוב בגד ובגדול, וההתמודדות שוב הייתה עם הגוף במקום עם המציאות. הפעם נשברתי ועברתי לתרופות. למה? למה בזמן שחברותי התפתחו, התחתנו, והביאו ילדים לעולם, אני הייתי צריכה לנדוד בין רופאים? לשבת בקופת חולים עם כל הזקנים? לשרוד יום ועוד יום ועוד יום? לסבול? למה? למה בזמן שאנשים מסביבי התגברו על קשיים, מחלות ואפילו סרטן, אני לא הצלחתי להתקדם לשום מקום, למרות שהייתי אצל כל המומחים מכל התחומים, ולמרות שאני חורקת שיניים וכ"כ מנסה וכ"כ רוצה להצליח, להנות, לחיות??? האם לא מגיעה לי להיות קצת צעירה לפני שהיום-יום הופך להיות מסע הישרדות? לפני שהגוף בוגד? לפני שאני תלויה בתרופות? שרעד כאבים וקשיים הם המציאות שלי? הזקנים- אולי מתנחמים על העבר, אבל אני- אני עדיין צעירה, אני צריכה לבנות עתיד! מה יהיה עם העתיד שלי? מה יהיה עם ההווה שלי? אלוקים, למה גזלת ממני את החיים???

חיבוק הידש

תודה!!!

כל כך נכון כל כך מזדהה כאילו אני כתבתי תהיי חזקה צריך ללמוד לחיות בשלום עים הבעיה .........