סימנים שליליים ודכאון

דר' הידש שלום רב. אני בת 22 ואפשר לומר שכבר מגיל 15 התחלתי לסבול מדכאון סמוי אך לא פניתי לטיפול.גם אז עזבתי את הלימודים כי לא הצלחתי להתמיד ולהשקיע.זאת הייתה תקופה שהייתי מטיילת בארץ לבד או עם אנשים שפגשתי וישנה בכל מיני מקומות משינה על החוף עד לשינה אצל אנשים לא מוכרים.רוב האנשים איתם הסתובבתי היו לוקחים סמים אבל אני לא לקחתי חוץ מכמה פעמים שעישנתי גראס אבל זה עשה לי נורא רע אז הפסקתי.בכל אופן בגיל 17 בערך חזרתי הביתה והפסקתי לטייל.היה נורא קשה בבית,אבי סבל מדכאון עוד כשהייתי בת 9 ובשנים האחרונות נורא החמיר.הוא לא עבד.ככה מצאתי את עצמי בבית לא עושה כלום חוץ מלכתוב שירים ולנגן מידי פעם אך רוב הזמן לא עושה כמעט כלום.ניתקתי כל קשר חברתי שהיה לי והיה לי רק ידיד אחד שהיינו נפגשים מדי פעם.אך רוב הזמן הייתי לבד.בגיל 18 אבי נפטר והתחילו לי חרדות מאד קשות-הרגשתי שאני הולכת למות כל רגע,לבלוע את הלשון,דפיקות לב מהירות ופחדים.אז הלכתי למיון וקיבלתי אסיוול בתור sos.בכל אופן תמיד ניסיתי להראות שהכל בסדר אצלי למרות שממש לא היה לי בסדר בפנים.מאז,בשביל לקצר אגיד שסבלתי מסוג של דכאון מסויים,חרדות,חרדות חברתיות,סוג של היפוכונדריה,פחדים.השינה שלי הייתה סבירה חוץ מזה שהיו פעמים שישנתי יותר מידי.מבחינת תיאבון גם היה בסדר חוץ מתקופה שהייתי אוכלת הרבה ונורא שמנתי.מאז כבר הייתי באשפוזי-יום,פגישות עם פסיכיאטר,פסיכיאטר פרטי ובחצי שנה האחרונה גם פסיכולוג.ההפרעות שלי נעו בין-אישיות גבולית,אחר כך אשיות סכיזוטפלית+התקפי פאניקה+ocd,באשפוז של חודש בתל השומר קבעו כי יש לי-פרודרום אוף סכיזופרניה ואשיות סכיזוטפלית,אחר כך זה היה סכיזופרניה ובאשפוז האחרון שלי-שממנו השתחררתי אתמול האבחנה הייתה דיסטימיה והורידו לי שם את כל האנטי פסיכוטי וטענו שאין לי שום סכיזופרניה ושלא היה לי מעולם.כעתאני חייבת לומר שאני נורא מבולבלת,נוסף לבלבול שלי לגבי מצבי,כל פסיכיאטר טוען אחרת.אני פוחדת שאכן אני סובלת מסכיזופרניה או שאני בשלב פרה-פסיכוטי.מה שאני יודעת זה שמעולם לא היו לי הזיות,מחשבות שווא או כל סימן חיובי של סכיזופרניה חוץ מזה שלפני שנה היו פעמים שאנשים היו צוחקים וחשבתי שצוחקים עלי או מדברים עלי.אבל זה עבר.נטלתי ריספרדל במשך שנה במינון של 3 מ"ג והיה שיפור בחרדות,בזה שכל הזמן הייתי חושבת שאני הולכת להתעלף והיו לי סחרחורות-זה עבר,וגם עניין ההיפוכונדריה אפשר לומר שחלף.בתקופה של לפני הריספרדל הייתי נמצאת כמעט כל הזמן בבית יושבת מול המחשב או רואה טלויזיה ובקושי יוצאת ומדברת עם אנשים.בעברי ניסיתי סרוקסט עד למינון של 30 מ"ג אך לאחר 3 חודשים הופסק כי לא הרגשתי שיפור.לאחר מכן ציפרלקס שאיתו קרה לי דבר משונה ואשמח אם תגיד את דעתך-לאחר 3 ימים של התחלת טיפול בציפרלקס וריספרדל הרגשתי שאני מרגישה טוב,זה לא היה טוב במובן המאני אלא הרגשה טובה שחזרתי לעצמי אחרי כל כך הרבה שנים והרגשתי חיה-פתאום כל דבר קיבל משמעות-הרוח הייתה נעימה,השמש הייתה מלטפת וכו..מה שקרה זה שלאחר חצי שעה זה נעלם.האם מה שקרה זה היה מהכדורים?ואם כן איזה מהם-הריספרדל או הציפרלקס?מאז אני כל הזמן מקווה שיום אחד אחזור להרגשה הזאת-לחיים.כרגע אני נוטלת אפקסור במינון של כמעט 200 כבר חודש וחצי ויש שיפור רק בזה שהמועקה שהייתה לי בלב נעלמה אבל אני לא מרגישה עדיין טוב.אני לא כל כך נהנית מדברים,חרדות-אין לי כמעט,לפחות לא התקפי פאניקה,אבל יש לי חוסר מוטיבציה לעשות דברים כל מה שאני עושה כל היום זה לחפש חומר באינטרנט על מחלות נפש.אני מרגישה מנותקת מעצמי ומהסביבה אבל לא מבחינה של מנותקת מהמציאות.אני פשוט לא מרגישה בחיים.רציתי לדעת אם אפשר לדעת שמה שאני סובלת ממנו זה סימנים שליליים של סכיזופרניה או שזה בעצם סוג של דכאון שנמשך כבר הרבה זמן?אני כבר בלי אנטי פסיכוטי כמעט חודשיים ואני פוחדת שחס וחלילה לא יהיה לי התקף פסיכוטי-לא שהיה לי פעם.כמה זמן יכול להמשך השלב של לפני פסיכוזה?האם אפשר לקבוע שאם 3 תרופות אנטי דכאוניות לא עזרו אז תרופות אנטי דכאוניות לא עובדות עלי ?שכחתי לציין שגם סבלתי מסוג של בלבול לפני האנטי פסיכוטי שגם הוא די עבר.. מצטערת על אורך המכתב.. ומודה לך על תשובתך! בכבוד רב עדי.

לעדי- מינון של "כמעט" 200 מ"ג ליום של אפקסור לא אומר על כישלון בטיפול, כי המינון המלא של אפקסור הוא יותר גבוה. ניתן להגיע עד 375 מ"ג ליום. ולכן אני משער שעוד יעלו לך במינון. קבעו לך אבחנה אחרונה של דיסתימיה. אז מדוע לך להעסיק את עצמך, נראה שבאופן כפייתי, באבחנות ומחלות אחרות? צריך להתמקד במה שמפריע לך כיום ולטפל בזה. האפקסור היא תרופה מאד יעילה ולכן כדאי להתמיד.

לעדי אכן השאלה מורכבת והאבחנה המבדלת לא פשוטה. ישנו דימיון רב בין סמנים שליליים של סכיזופרניה או אישיות סכיזוטיפלית המתבטאת בסמנים שליליים ושל דיכאון. ובנוסף כדי להוסיף על הבלבול, יתכן ששני הדברים יופיעו ביחד, כלומר מי שסובל מאישיות סכיזוטיפלית עלול לסבול גם מדיכאון, ואפשר גם להוסיף לאבחנה המבדלת הפרעה סכיזואפקטיבית וכאן בלבלתי אותך לגמרי.... לכן ההמלצה היא לנסות להגיע לאבחנה מדוייקת ככול הניתן. אפשר לנסות ולבצע מבחנים פסיכודיאגנוסטיים אצל פסיכולוג קליני, רצוי פסיכולוג שאמין על אבחון, פסיכולוג אשר עובד בבית חולים פסיכיאטרי. ואחר כך לפנות לייעוץ וחוות דעת של רופא בכיר בארץ כדי לקבל את חוות דעתו לגבי אבחנה. לעתים לא תמיד יודעים את האבחנה הסופית ואז כפי שקרה מטפלים גם בנוגדי פסיכוזה וגם בנוגדי דיכאון, כמובן שאפשר להוסיף גם פסיכותרפיה שמאוד חשובה. כל טוב דר' גיורא הידש