הכצעקתה???!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2903100,00.html כאחת שנוטלת פבוקסיל- תרופה מקבוצת SSRI אני מפוחדת עד אימה מהממצאים החדשים. אני סובלת מדכאון בינוני שהיה מז'ורי עד כדי מחשבות וניסיונות התאבדות והתרופה הצילה את חיי- פשוטו כמשמעו. כתוצאה משרשרת אירועים טראומטיים וטראגים שעברתי בשנתיים האחרונות ובמיוחד בחודש האחרון פיתחתי P.T.S.D -הפרעה פוסטטראומטית די קשה. האם יתכן שתרופת הפבוקסיל מגבירה אצלי את החרדה כפי שמצוין בכתבה- שחור על גבי לבן? איך להתייחס לממצאים הקשים העולים מהכתבה? בספקנות ובחשדנות? או כמשהו מדעי וודאי שיחיב אותי להחליף תרופה לקבוצת משפחה אחרת בהמלצת פסיכיאטר?

למפוחדת עד אימה קודם כל תירגעי. אין לך שום סיבה להירגע, ועצתי הראשונה אליך היא בשום אופן לא להחליף את הפבוקסיל. בנושאים פסיכיאטריים המשפט "סוס מנצח לא מחליפים" הוא נכון מתמיד. ברור שלתרופות מצליחות שמצילות מיליונים, תמיד יהיו מתנגדים, מן הסתם של ייצרני תרופות אנטי דכאוניות מסוג אחר. מניסיון: אם התרופה לא גרמה לך לחרדה ולמחשבות אובדניות עד היום (להיפך) היא גם לא תגרום לכך בעתיד. תשמחי שיש תרופה שעוזרת לך, והמשיכי איתה ללא הגבלת זמן. קראתי בספר על דיכאון, מומחה אחד שאמר שהטיפול בדיכאון הוא בדיוק כמו בסכרת או במחלות לבץ לא מפסיקים תרופה שעוזרת, כי אפשר להחריף את המצב. למה להפסיק בעצם? ה-PTSD שאת חווה עכשיו הוא בגלל האירועים/אירוע כואב שחווית. אני בטוח שאין שום קשר לתרופה שעזרה עד היום. הפסקתה או החלפתה דווקא עכשיו, רק עלולים להחריף את המצב. אפשר להוסיף תרופה נוספת/מחזקת, ולראות מה התוצאות, אבל ללהמשיך ולא להיבהל מכל כתבה שצצה חדשות לבקרים בעיתונות.

במשפט השני התכוונתי כמובן שאין לך שום סיבה לפחד