העייפות שאחרי הקרב
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
הכי מבאס זה המבטים של המבוכה שאחרי, כשנפגשים עם אלה שלא יכולים להתקרב לחריג. אנשים שהכירו אותי, ואפילו ידעו את הסיפור באופן אישי, אבל כל כך מתקשים להכיל את החשיפה הגדולה שעברה עלי בסופשבוע. כל כך מעייפים המטפלים. והמטופלים הם כמו מעיין מים חיים לנפש ולנשמה. הייתי היום בגן אוטיסטי. אני מתחילה לעבוד איתם, עם האנרגיות הטהורות והמחבקות האלה. הם טובים לי יותר מכל המילים המכאיבות. הערב בעלי לוקח אותי לראות את הפסיכיאטרית. מה זה לא בא לי. תרופות אני לא חוזרת לקחת. איזה בעסה להיות המשוגעת של העולם. תמי.
תמי לא הייתי זמינה למחשב בסוף השבוע לא יודעת מה היה וגם לא משנה העיקר שעכשו יותר טוב אל תהיי נחרצת בבקשה בבקשה עם התרופות תזכרי את השתיים החמודות שלך את הבעל האוהב והתומך ואת העבודה החשובה אז למה להתעקש את זוכרת פעם מזמן לקחת תרופות ואם אני לא טועה אז את כבר שבע שנים בלי אני זוכרת את הפעם האחרונה שלך ואיך הבעל החמוד הגיב אז שוב בבקשה אל תתעקשי אוהבת ודואגת אבל יודעת שיהיה בסדר
תמי יקרה. את לא המשוגעת של העולם ! את נכס יקר מאוד לעולם האכזר והמטופש הזה. כולנו חריגים ומשוגעים בסופו של דבר. לכל אחד יש את האישיות שלו והדרך שלו להתמודד עם העולם, הבעיה הגדולה זה שאין מספיק אנשים שמכבדים את הזולת בלי לשפוט ולבקר ולחשוד ולהדביק סטיגמות. אין הרבה שמנסים ורוצים להבין את הדרך של האחר, אין הרבה שרוצים לשמוע את מה שהוא רוצה להגיד, גם אם זה בשפה הלא "מקובלת". אני כל כך מסכימה איתך שאם החברה היתה רק יודעת לחבק,ולהקשיב למה שהיא מגדירה כחריג או כמשוגע כולם היו מרויחים מזה. לצערי, הבעיה הזאת קיימת במשפחה המצומצמת שלי ,שלא ידעה לכבד אותי ולהבין אותי כשהייתי במצב של דיכאון קשה. שמזלזלת ומשפילה בלי להרגיש ובלי להתכוון, ולא מסוגלת להקשיב ולקבל אותי כמו שאני. שגורמת לי להסתיר מהם הכל, ולהתמודד לבד עם הכל. לפעמים נדמה לי שהפחד הזה של כולם מהשיגעון, זה בעצם הפחד מהיחס המזלזל והמשפיל שהם יקבלו. היחס שהם בעצמם נותנים ! רק חבל שהם לא מנסים להבין את זה. עקבתי בדריכות אחר המתרחש בפורום. דאגתי לך מאוד, חששתי שיפגעו לך ברישיון,חששתי שיקשו עליך להמשיך ולטפל אחרי מאמץ כל כך רב שהשקעת. אני מרגישה שאני רוצה לשאול אותך כל כך הרבה שאלות, להגיד כל כך הרבה דברים, אבל משום מה יש לי בלק אאוט. אני אסיים בכך שאציע לך בכל זאת לשקול תרופות, כדי להימנע מהכאב, הצלקות והקשיים שהפסיכוזה יוצרת כשהיא בשיאה, ומשאירה אחריה. ממתינה לשמוע , איך היה אצל הפסיכיאטרית, ובכלל. שולחת לך חיבוק מלא רוגע ושלווה. טל
