הצילו .. מצב לא רגיל

אני יספר את סיפורי בקצרה.. חזרתי לארץ אחרי 3 שנים שלא הייתי פה וכשהגעתי החלטתי לבוא עם חברתי האמריקאית בת 22 לארץ .. מה שלא ידעתי זה שיש לה עבר משפחתי של דיפרסיה .. הגענו לארץ וכעבור יום יומיים חברתי עדיין לא ישנה .. לא מצליחה לצאת מהג'ט לג.. וכעבור עוד יום או יומיים היא פשוט איבדה קשר עם המציאות .. היה לה קשה עם השפה הזרה שכולם פה מדברים (היא לא יודעת עברית).. קשה לספר בקיצור אז אני יעבור לראשי פרקים .. ניסינו להטיס אותה חזרה לארה"ב אך היא רצה מהמטוס החוצה ולא הסכימו להטיס אותה עד שתיתייצב.. אז היא הגיעה לביה"ח פסיכיאטרי באר יעקב.. לשלושה שבועות ואז חזרה לארצה .. עברה שנה וחצי מאז שהלכה ואני עדיין מאוהב .. אנחנו בקשר טלפוני.. שאלתי היא מה הסיכון שאני לוקח אם אני מחליט להביא אותה שוב לפה ..? .. ומה הסיכויים שילדינו (אם יהיו..) יחלו גם במחלת הדיכאון ? אני רוצה להוסיף שהיא "מתה" לחזור לארץ ולא עושה זאת כי הוריה מתנגדים.. כן .. מצב קשה .. עוד אציין שזאת אהובת חיי ואני מאמין שאני שלה .. וקשה לנו יום יום..

טומי היקר. מצב קשה מאוד אך אתה נוטל סיכון גדול . ניסית פעם וראית מה קורה ,הייתי ממליץ להישאר איתה ידיד טוב ולקחת אחת משלנו יש הרבה ישראליות טובות שמחפשות כמוך אהבה. תבין היא דיי צעירה ואני מניח שגם אתה. השנים והנסיון מלמדים שלא דיי באהבה צריך גם אדם יציב וחזק להתמודד בחיי היום יום שזה כולל גם הולדת ילדים שהאישה צריכה לעבור ובמצב שלה זה עלול להוביל למצב שהיא תסבול דיכאון של אחרי לידה.לדעתי עם כל הכאב שבדבר תתנתק לרגע מהקטע הריגשי ותחשוב רציונלית מה יהיה בעוד 10 או 20 שנה איתך ואיתה ? זאת האישה שאיתה תרצה להזדקן? זאת האישה שאיתה תצטרך לחיות כל החיים. תחשוב טוב טוב חבר. בברכה זוהר

טומי היקר לך עם צו הלב. ניתן לטפל בפסיכוזה ובדיכאון. אם אתה רוצה יותר פרטים תכתוב לי למייל. תרגישו טוב, תמי.