למה חשוב כל-כך לחיות?

שלום פורום... אני מהרהר לי כעת ברעיון, שהוא לא מקורי שלי, ואני תוהה למה החברה שלנו מכריחה וכופה עלינו לחיות? למה שלא תנתן לכל אדם הברירה אם לחיות או למות? פשוט מאוד, כל אדם יקבל לרשותו קפסולה של רעל שתהרוג אותו במקום, והוא יקבל את הבחירה האם ומתי להשתמש בה. בני אדם כל-כך רצחניים והורגים אנשים על ימין ועל שמאל. הצבא הישראלי למשל הורג כל יום מחבל אחד ועוד חמישה אנשים חפים מפשע, מחבלים פלסטינים גם לא טומנים ידם בצלחת, מעבר לזה שאנחנו הורגים מדי יום יצורים חיים רק כדי לאכול. יש כאן אבסורד, מצד אחד אין בעיה לחברה האנושית לתת לאנשים למות כל הזמן בשם מטרות אבסורדיות כמו הגנה על אדמה, ומצד שני, סתם לתת לאנשים שמעדיפים לא לחיות למות בכבוד לא נותנים. הבעיה עם התאבדות שהיא קשה לביצוע ובדר"כ לא מצליחים ואפילו עלולים לההיפך לנכים ולפגוע פגיעה גופנית בלתי הפיכה. ואחרי זה לקבל עונש של אישפוז פסיכיאטרי. למה כל העונש הזה? למה לא לתת לנו למות מתי שאנחנו רוצים? האם זו חובה לחיות? למה? נכון, אילו היו קפסולות כאלה, חברי הטוב א' לא היה קיים, וזה היה חבל מאוד. אבל האם חובתו לחיות רק כדי שאני אהנה מחבר? האם אנשים כופים על אנשים אחרים לחיות רק כדי לממש את הצרכים האגואיסטים שלהם? אילו הייתה לי הקפסולה הזו, לא הייתי משתמש בה היום, אבל מאוד הייתי שמח אילו היה לי אותה, אילו הייתה לי את האפשרות...אנחנו נותנים לאנשים לגסוס שנים ביסורים קשים במקום לתת להם את הבחירה למות מיד. למה? בברכה מיכאל

מיכאל היקר חשוב כל כך לחיות, כי אנחנו כאן לא סתם ולא במקרה ולא רק בשביל הצרכים האגואיסטיים שלנו. אנחנו כאן למעשה בגלל ההיפך מאגואיזם, אנחנו כאן בשביל לעזור לאחרים, לאנושות. כל אחד מאיתנו יש לו שליחות. המחלה שלי היא השליחות שלי, כי היא מכריחה אותי לרפא עצמי, ואז, מחוכמת הריפוי אני יכולה להעניק לעולם. מיכאל ברור לי שאתה כאן גם כדי ללמד אנשים על מחלות נפשיות ועל הקשר שלהן לרוחניות. ברור לי מאד. אתה תמצא את הזמן והדרך לממש את עצמך בעולם. אם היה כדור כזה לגיטימי, היית יכול להשתמש בו ברגעים של ייאוש, ואז- איזו אבידה נוראית לך, לי, לעולם. אסור להרוג. לא להתאבד ולא לרצוח- חיילים אזרחים, וגם אולי, באחרית הימים, חיות. אנחנו צריכים ללמוד להביא שלום, לעולם ולנו. שלום מתחיל מבפנים. בשביל זה אנחנו צריכים לטפל בעצמינו כל כך הרבה, ויש במה לטפל... שבת שלום, מיכאל, ורק בריאות, תמי.

הי תמי... ובכל זאת...אם שקלתי את זה היטב ואני מרגיש שאין לי מה לתרום יותר, ואני לא מיואש, אלא פשוט לא רוצה לחיות, למה לא לאפשר לי את זה? מיכאל

אינני חושב שחובה לחיות, אך זאת שאלה פילוסופית. המדינה בוודאי איננה רשאית לספק לך רעל. גם הפילוסופים הכי ליברליים לא העלו על דעתם שהמדינה תעודד התאבדות בקרב אנשיה ע"י אספקת רעל והזרקה שלו לכל מי שיבקש. בוודאי לא חלוקה של קפסולות שאתה יכול בעזרתה להרוג אחרים. באותו נושא, יש בארה"ב עונש מוות לרוצחים בחלק מהמדינות ואני יודע שיש ויכוח בין רופאים אם להשתתף בהוצאה להורג ע"י הזרקת רעל, לאנשים שנידונו למוות ע"י בית משפט, כי תפקידו היחידי של רופא זה להציל חיים ולרפא ובוודאי לא להרוג או להרעיל.

שלום דור... אני לא כל-כך בטוח שהתרופות שקיבלתי כטיפול ראשון בבתי חולים שהייתי בהם לא הרעילו אותי. התופעות לוואי שלהן השפיעו עלי בצורה קשה ביותר. אני מתיחס בעיקר לטיפול התרופתי שקיבלתי בבית חולים כעינוי קשה ולא כטיפול, ואני לא בטוח שבלעדיו לא הייתי יוצא מהמאניה בכל מקרה תוך כמה שבועות, אבל אולי אני טועה בזה. בכל מקרה, לשאלתנו, אני מסכים איתך שיש ברעיון שהעליתי בעיה אתית קשה כלפי המדינה והרופאים שיקחו בכך חלק. ואולי יהיה צריך להגביל את זה לאנשים שאינם בדיכאון. אבל הכוונה שלי הייתה תיאורטית, האם זו חובה לחיות? ובעצם ענית שלדעתך אין זו חובה לחיות. בברכה מיכאל

מיכאל, גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו. אני שאלתי, כי רציתי שאותה קפסולה תעזור לי, כשהרגשתי כל כך רע, כל כך מיותרת, וכל כך לא שייכת לעולם הזה, ה"תרומה" שלי היתה רק בלהוסיף סבל ודאגה לסובבים אותי. זה מה שהרגשתי. אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם היתה קפסולה כזו. עד לפני חודשיים - אני בטוח הייתי בולעת אותה, היום - אני חושבת שלא הייתי בוחרת לבלוע, אבל בטוח שהייתי שומרת אותה...... אני מניחה שכל מי שהיה מרגיש שקשה לו, שרע לו ,שלא מצליח לו, היה לוקח אותה, בלי לחשוב פעמיים. יש כאלה שמצליחים להתגבר על קשיים ולצמוח מהם, יש כאלה שמגלים בעצמם כוחות שלא ידעו אף פעם שהם קיימים. אני מכירה אישית מישהי שמצאה דרכים שהקלו עליה מאוד והיום, לעומת העבר היא נהנית מלחיות . ואם הם היו לוקחים את הקפסולה בימים קשים ........??????? האם אפשר היה להגיד שההחלטה שלהם נבעה לאחר שהם שקלו את הנושא ברצינות?? האם הם באמת לא יכולים לתרום שום דבר? כולם, בלי יוצא מהכלל יכולים לתרום משהו. ואני מדברת על דברים מאוד קטנים אבל מאוד משמעותים בשביל אנשים ! לפעמים מספיק רק להקשיב ,להתייחס, לחייך למישהו כדי למלא בו קצת כוח להתמודד (ואני לא אלאה אותך בסיפורים אמייתים, אני בטוחה ששמעת כמה כאלה). מיכאל, אתה תרמת לי הרבה רק מעצם העובדה שקראתי את הודעותיך, בפעמים אחרות, עזרת לי כשהגבת לשאלותי ותהיותי מתוך ניסיונך . (וכך גם תמימי, ואחרים) לא מאפשרים לנו לבחור אם לחיות או למות, גם לא איפשרו לנו לבחור אם אנחנו רוצים להיוולד או לא . גם על זה אני שואלת - למה ?? לשתי השאלות - אין תשובה. אנחנו יכולים לשער,להניח הנחות, אבל זה תמיד ישאר ככה. לא היה לי אומץ, לא היתה לי קפסולה , לא מצאתי אפשרות אחרת וודאית שתבטיח לי מוות בלי סבל , אז... אני ממשיכה לחיות. טל

יופי שלא היתה לך קפסולה, ויופי שאת כאן איתנו, כי אנשים שמרגישים לא שייכים לעולם בתקופות מסויימות בחייהם הם אנשים יקרי ערך במיוחד לעולם. אני יודעת את זה מהנסיון שלי. בתוך תסביכי הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה מסתתרות נשמות יקרות כל כך ומלאות חוכמה וידע. הסבל הוא מקור עצום של חוכמה. איזה ביזבוז היה אם את היית נמצאת במקום בו היית בוחרת לשים קץ לחייך... תרומתך לעולם משמעותית כבר היום, והיא רק תלך ותגדל ככל שתגדלי את... תודה על מילותיך החכמות. תמי.