משתעממת בקלות

הבעיה שלי עלולה להראות כסוג של לוקסוס לפורום הזה, ובכל זאת פתאום הבריק במוחי שזה הפורום המתאים ביותר לשאול את השאלה. פתאום עלה בדעתי שהבעיה המציקה לי היא אולי בסופו של דבר פסיכיאטרית טהורה וקשורה במוח. ולשאלה: אני בת 45. אישה מוצלחת לכל הדעות. בעלת משפחה, קריירה, חברה. הבעיה שלי היא כי כל דבר מפסיק לעניין אותי מהר מאד. אני מחפשת גירויים אינטלקטואלים, למשל, נדלקת על נושא מסויים. לומדת אותו. ממצה. ואז...זהו. כאילו אני לא מבינה מה בכלל עניין אותי בו. כנ"ל לגבי כל דבר כמעט. אפילו דברים שאני עצמי עושה, בשלב התכנון מלהיבים אותי וכשאני מיישמת אותם הם כבר היגיעו לשלב השעמום ברמה כזו שאני עצמי מפהקת מבפנים ועושה את הדברים לא בהתלהבות אלא אפילו במן מבט ביקורתי מבפנים. במין זלזול כזה. זה נכון כמעט לגבי כל דבר בחיי. תחומים, אנשים, מקומות. לפעמים אני מתפלאת איך אני נאמנה לאנשים ולדברים שאני עושה כשאני מאבדת כל כך מהר עניין. וזה בעצם השורש. המהירות בה אני מאבדת עניין. זה עשוי להשמע כבעיה קלת ערך אבל כשכבר כל כך הרבה דברים למדתי ובדקתי והשתעממתי מה אני אמורה לעשות? הרצון, הצורך להתעניין קיים כל הזמן אבל כמעט כבר לא נשאר משהו שירגש ויגרום הנאה. אני מקווה שהסברתי את עצמי. האם אני מובנת? האם בעייה כמו שלי מוכרת כבעייה פסיכיאטרית? האם באמת קיימים אלו שהם תהליכים במוח שאחראים לדברים הללו?

גם לי יש קטע , כשאני מגלה משהו חדש , אני מתעסק בו באינטנסיביות , ואחרי כמה ימים זה נמאס ומשעמם. אצלי זה קשור לתסמונת אספרגר. מצטרף לשאלה , אשמח לעצה

לטניה איני חושב שמדובר בבעיה "פסיכיאטרית" אבל אין ספק שהתכונה הזו מפריעה לך. שני דברים שכדאי לבדוק עולים בדעתי. הראשון הוא לבדוק האם יש אצלך הפרעת קשב ברקע, כאשר אינטליגנציה גבוהה עלולה להסתיר את התופעות של הפרעת הקשב. הדבר השני הוא יותר רגשי ולבדוק את רמת החרדה/חרדות. אם אינך רוצה לגשת לפסיכיאטר כדבר ראשון אז אפשר לבדוק במבחנים פסיכולוגיים מקובלים. כל טוב דר' גיורא הידש