כיצד ניתן להתמודד עם בן זוג הלוקה בהפרעת אישיות?

שלום רב, מזה 8 שנים אני במערכת יחסים קשה וכואבת עם גבר הסובל מ-BPD. הסימפטומים אצלו מתבטאים בעיקר בחוסר יכולת להתחייב לקשר, תנודות קיצוניות במצבי הרוח (יום אחד הוא מאושר, רומנטי ומעניק ובבוקר למחרת הוא מתנהג כאילו הוא לא מכיר אותי), דכאון, חרדה, מחשבות פסימיות וחוסר יכולת לארגן את חייו מכל הבחינות. מאחר ואנו מאוד אוהבים אחד את השני, איננו מצליחים להתנתק וגם לצערי איננו מצליחים לממש את הקשר ולבנות ביחד חיים משותפים. הוא מודע לעובדה שהוא סובל מבעיה נפשית אך אינו מסוגל להביא את עצמו לכדי טיפול (לאחרונה הוא התחיל ליטול רסיטל 20 מ"ג שקיבל מרופא המשפחה). אשמח באם תוכל לייעץ לי ולהדריך אותי כיצד אוכל להביא אותו לפנות לטיפול מקצועי יותר ואיך לעזור לעצמי להתמודד עם כמות האנרגיות שאני מוציאה בכל פעם שהוא מסתגר ונעלם. מה עליי לעשות? אשמח לתשובתך המהירה.

לגלית- הפרעת אישיות בהגדרה מתייחסת למאפייני אישיות המפריעים לתפקוד התקין, קשיחים וקשים לשנוי ומקשים עליו להתאים עצמו למצבים השונים, וקיימים מאז תחילת בגרותו. דווקא הפרעת אישיות גבולית נדירה אצל גברים ונפוצה בעיקר אצל נשים. הפרעות אישיות ניתנות לטפול בפסיכותרפיה דינאמית ארוכת טווח (שנים), אך לעתים קרובות הטפול אינו מביא לשנוי גדול. כוונתי לומר, שנראה שבן זוגך אינו עומד להשתנות בזמן הקרוב, גם אם יפנה לטיפול. אחרי 8 שנים קשות בקשר עם איש זה באמת כדאי להתקדם ולהסיק את המסקנות המתבקשות. אם קשה לך להגיע לתובנות לבד אז ייעוץ פרטני (ואולי גם זוגי) עם איש מקצוע בוודאי יוכל לעזור.

במידה ואת אוהבת את הבן זוג ובמידה ויש לך כוח להמשיך בקשר הזה בלי לצפות לניסים מיוחדים אז המשיכי. אבל במידה ואת מרגישה שאת מותשת ועדיין לא התמסדתם ואת באמת רוצה לבנות בית בישראל אזי המשיכי הלאה, ועדיין תוכלו להיות ידידים טובים גם כשאוהבים לא תמיד הקשר מתאים. הבעיה של אופי האדם היא להאחז במשהו גם שלא טוב לנו ולראות רק את הצד השני כברירה היחידה בחיינו. בקיצור לא לפחד לשבת לחשוב בצורה בוגרת מה את רוצה בחייך.