דאגה

שלום רב , בתי בת 18.5 . לפני כחצי שנה , ולמעשה מתחילת שנת הלימודים(כיתה י"ב) היא מצוייה בדכאון קשה . הדבר החל בהדרגה , והתפתח לכיוונים קשים ביותר . היא הפסיקה ללמוד לפני כארבעה-שלושה חודשים , לא סיימה את בחינותיה ( היא היתה תלמידה מצטיינת) , והיתה שרויה בדיכאון כבד . אני כאמה , ומתוך דאגה קשה שכנעתי אותה ללכת לטיפול פסיכולוגי , והיא אכן החלה טיפול זה לפני כשלושה חודשים . מאז תחילת הטיפול ועד היום חלה הרעה קיצונית ביותר במצבה הנפשי , והיא אף פתחה במקביל סימני אנורקסיה מדאיגים . הפסיכולוג אף אמר לנו כי לדעתו עליה לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי בדחיפות . בעוד מספר ימים יגיע התור המיוחל לפסיכיאטר של קופת חולים ושאלותי הן אלו : א. במקרה והפסיכאטר אכן ימליץ על טיפול תרופתי והתור אליו בדרך כלל מאוד מתארך , להיכן ניתן להפנות אותה לך המשך טיפול. מי הגוף המוסמך לטיפול פסיכיאטרי ( מפני שאין באפשרותנו לצערי לממן טיפול פסיכיאטרי באופן פרטי ). ב. שאלה נוספת שמטרידה אותי ביותר ואף מייסרת אותי, היא מדוע בעקבות הטיפול הפסיכולוגי חלה הרעה כה קיצונית ומשמעותית במצבה, משום שמצד אחד אני חוששת להפסיק את הטיפול הזה שלדעתה חשוב לה , ומצד שני אני עומדת מן הצד ומרגישה שאולי עשיתי טעות בכך שראיתי את מצבה ודחקתי בה לגשת לטיפול פסיכולוגי . גם הפסיכולוג אמר לנו כי מצבה רע , התדרדר , והטיפול פסיכיאטרי הוא דחוף ביותר - וכי יש לה אף מחשבות אובדניות - דבר שלא היה בתחילת הטיפול - כך אמר לנו הפסיכולוג בפגישה עמו לפני כחודשיים . במילים אחרות , קשה לי להשלים עם העובדה כי אנו מצדנו כהורים עושים את כל מה שניתן לדעתנו ולמרות זאת מצבה לא טוב , הורע , ויתכן שאנו , במו ידנו , בכך שהצענו לה ללכת לפסיכולוג , הזקנו לה , וכעת אף לא עושים את הדבר הנכון עבורה. אודה לך מאוד אם תוכלי להנחות אותנו להמשך ההתיחסות שלנו לנושא זה , ולהציע לנו מה אנו יכולים לעשות כרגע במצד זה .תודה .

לפי מה שכתבת אין מנוס מטיפול פסיכיאטרי ורצוי בדחיפות. הפסיכיאטר שיבדוק אותה יחליט אם יש צורך באישפוז או טיפול אינטנסיבי. אם המצב מאד חמור ויש סכנה למעשה אובדני ניתן לשקול אישפוז. הפסיכולוג נהג באחריות כאשר הפנה אותה לטיפול פסיכיאטרי. זה לא עניין שהוא הזיק לה אלא פשוט מצבה קשה ומורכב מדי בשביל טיפול פסיכולוגי כטיפול יחידי.

לאורלי לפי התיאור נראה שהדברים דחופים, כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה המכיר את המערכת הפסיכיאטרית באזורכם, אם אתם מופנים למרפאה אז כדאי להתקשר לשם וללחוץ כדי שיזרזו את הטיפול ואת ה"תור". אם המצב ממש מחמיר אז אפשר קודם כל לפנות לחדר מיון של בית החולים הכללי הקרוב לאזורכם, בפניה לחדר מיון פסיכיאטרי אין צורך במכתב הפניה, אפשר פשוט להגיע. קשה כמובן לענות על שאלתך בקשר לטיפול הפסיכולוגי, חשוב מה הבת אומרת. אבל כמובן שקיימות לפחות שתי אפשרויות. האחת היא שהטיפול אינו מועיל או מזיק והשניה היא שישנה החמרה במצבה למרות הטיפול הפסיכולוגי, חבל שהפסיכולוג לא הפנה אותה לפסיכיאטר עוד קודם. בנוסף, כיוון שמדובר בבחורה צעירה לדעתי האבחנה חשובה מאוד, לכן אפילו בשביל הפעם הראשונה כדאי להגיע לפסיכיאטר טוב שיתן לה את הזמן המספיק, כך ניתן יהיה להגיע לאבחנה ברורה ואחר כך לשקול את האפשרויות הטיפוליות במסגרת הציבורית. כל טוב דר' גיורא הידש