לתמי ולאילנה - שתי ציפורים במכה

תמי יקרה, אני קוראת כאן מעל דפי הפורום על היציאה החוצה. את אמיצה ואני לא הראשונה להגיד זאת כאן. ההליכה הזאת אחרי נצחון ההיתמחות החוצה עם המחלה, יש בזה מן הגבורה. ותחושת השליחות שאת חדורה בה. ובכלל גאה בך, גאה בנו על הכח גם לשאת את סבלינו וכאבינו, ומדי פעם לצאת בשליחות גדולה כקטנה, כנגד הסטיגמות, כנגד הבורות והפחד. מיכאל, נגעת לליבי. ולך אילנה- כאב לי לקרוא על הפסיכיאטר שכך מתנהג ומוותר, ובעיקר לא עוזר, ועוזבך לנפשך. אילנה, אני מכירה היטב מהו סבל מחרדה ודכאון. ואני כן ממליצה לך לקחת כדורים. כי הם פשוט עוזרים! אני עצמי לקחתי שנים, וכעת כבר 10 חודשים רק עם קלונקס מדי פעם. ההתמודדות לא פשוטה, ולוא דווקא מומלצת. לי פשוט יש מטפלת כלכך תומכת, שזה חצי פרוזאק ונדיר. אלמלא תופעות הלואי היו מציקות לי כלכך לא הייתי נאבקת. בא לי כלכך להמליץ לך על פסיכיאטר מצויין. אם תרצי כתבי לי ואספר אודותיו. כתובתי [email protected]

ואני גאה בך שאת משתתפת ותורמת גם מהנסיון והידע הרב שלך בתחום. מתי ניפגש? תמי.