למה כ"כ קשה?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רציתי להוציא קצת את מה שיושב על ליבי. אני בחורה בת 24, סטודנטית. מתייסרת כבר חודשים על גבי חודשים. עשיתי מהפך בחיי בחודשים ספורים- עזבתי עבודה יציבה, את בן הזוג, את הקן החמים שבנינו. כעת הורי גם הם נפרדים. אני מרגישה שהעולם נשמט מתחת לרגלי ואין לי שליטה על זה. אין לי שליטה על כלום. אני אוהבת את החיים, משתדלת לחיות את הכאן והעכשיו, אבל זה....כל זה פשוט גדול עליי. לצערי שעה בשבוע עם הפסיכולוג איננה יכולה להכיל את כל מה שיש לומר ולדבר עליו. ובנתיים אני חשה בודדה כמו שמעולם לא הייתי, אני קמה בלילות שטופת פחדים וזיעה קרה. אני לבד במערכה הזו מול הפחדים הכי גדולים שלי, ואין מי שיחבק או שיבטיח לי שהכל יהיה בסדר- שאני לא אשתגע מכל זה! שזה רק תקופה קשה וזה יעבור......אני מפחדת להשתגע מרוב כאב
אחת יקרה, אין לי הרבה מה להגיד לך ,פרט לזה שאני ממש מבינה אותך ומקווה בישבילך שהשינוים הם רק לטובה ותזכירי לעצמך שזה רק מצב זמני.
האם חוסר היציבות שתיארת הוא רק לאחרונה או שזה דפוס קבוע? האם בד"כ את בחורה אמפולסיבית? הדברים נעשו עקב חוסר שליטה שלך? טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) יכול לעזור בנושא של אמפולסיביות ושליטה עצמית ולהקנות לך כלים להתמודדות יותר טובה להמשך.
אחת יקרה קודם כל, את לא לבד, יש לך אותנו. ואנחנו כאן, בפורום, כל אחד מאיתנו, מאחורי השם הבדוי והשאלות על התרופות, מכירים מצבים כמו שלך. יודעים כמה קשה להיות שם, לבד. אז את לא לבד. וכן, זה יעבור. ובינתיים, חיבוק. תמי.
