משהו להשאיר

אילו היו פורצים לכם, איך הייתם מרגישים? שוב פרצו לי היום ל"בית" (מה זה בית בכלל?), שברו בברוטליות. ריסקו. פרצו... פרצו ו... לא יודעת מה מרגישה. לא הצלחתי להרגיש את מה שניתן היה לצפות: לא כעס, לא עלבון. לא בהלה איומה. לא יודעת מה הלך בפנים. לקח לי זמן לקלוט שזה קרה, בשנייה הראשונה, בה הייתה עוד איזה תגובה רגשית לא ברורה, אפילו לא הצלחתי לבכות. כתמיד. אחר-כך הגיע מן שקט פנימי כזה. חולשה. הרמת ידיים. ירדתי קצת למטה להתבונן בצמחים המלבלבים. אלה שעדיין לא נרמסו והושחתו. פרחים קטנים. מייצגי תקווה אבודה. חזרתי וריק לי. בפנים. תראו איך זה. פריצות אינטנסיביות בלתי פוסקות בעבר ו... הנה באה עוד אחת ייצוגית שכזו. עבר זמן רב, ועדיין לא יוצאת מההלם ומאתרת רגשות. הכל חרדות. אולי בלילה, אולי בלילה, בדמיונות, בחלומות... משהו יופיע. האם אצליח ללכוד אותם? אי הסערה הגדולה שמתחוללת שם בפנים? "יהיה טוב" אמרתי לה "אשרי המאמין" היא ענתה בביטול... שבלולים נושאים את ביתם הכבד על הגב, זו דרכם הבלתי נמנעת. שיבולים כורעות מעומס ברוח לכבוד השבועות. תודה על ההקשבה...

לש. פריצה לבית דומה במידה מסויימת לחדירה לפרטיות ולמקומות האינטימיים ביותר, לכן גם ההלם והתגובות הקשות. צר לי תשמרו על עצמכם הידש