עובד עצות ולומד לקח.

בזמן האחרון (12 שנים) י ש לי בלגן בראש. כלום לא הולך בעיקר מה שקשור לכלכלה וזוגיות. אני בן 34. מקבל נכות נפשית וחי על סירוקסט. במהלך חיי לא הצלחתי בכלום. למרות שבמחני אי קיו שעשו לי לפני מספר שנים גילו שיש 131. אומנם אני מרגיש שיש לי חוכמה מסוימת אבל היא לא הביא לי תועלת מרובה. אני מרגיש נא ונד ואין לי אומץ לעשות כלום. רק כשלונות ועוד כשלונות. ולא הצלחתי להביא שום דבר לגמר. גרתי בפעם הראשונה לבד. ואנשים רק ניצלו את הטיפשות שלי. עכשיו חזרתי להורי. והדיכאון החמיר. ביחוד נשים. שהרבתי לרצות. לעולם לא הלך לי איתן ואני לא מבין אותן. כך גם בכסף לא יודע איך לעשות אותו. בעיקבות כך התחלתי לחקור את השנאה ליהודי , הקלאסי ונהיתי אנטי שמי. אין מה שקושר אותי למדינה הזאת , לחברה הזאת ואני מתחיל לפתח שנאה לעם היהודי ולמדינת ישראל. ןןבעיקר לעצמי. לא יודע מה לעשות , הייתי רוצה אומץ כמו ליפנים או הגרמנים חלקם בסוף המלחמה ולהתאבד. איך משיגים אומץ כזה? נסיתי כמה פעמים אבל שורה תחתונה צריך אומץ. לירות כדור בראש זה לא אותו דבר כמו לבלוע כדורים. שקיימת הרבה מאוד שנים

שלום, צר לי שאתה מרגיש כל כך רע עם עצמך, אין ספק שחלק מהתחושות הן תוצאה של הדיכאון שממנו אתה סובל. בכל אופן הייתי ממשיך בטיפול ואולי גם משנה את התרופה כדי לקבל השפעה טובה יותר. כמובן שתרופות ופסיכותרפיה הם השילוב המועיל ביותר. חבל על כל השנאה, שנאה לא קידמה אף אחד ואף פעם למשך זמן ארוך, ולכן עדיף להחליף את השנאה באהבה. כל טוב דר' גיורא הידש