כתבה שלי ב- NRG

שלום רב, היום התפרסמה כתבה חדשה שלי ב- NRG http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/425/556.html

שלום רונן... חיפשתי את הספר היום בחנות, (אני עובד בחנות ספרים), ויש לנו אותו, ואני אמליץ עליו אם מישהו יתעניין בנושא... חשבתי עליך די הרבה משום מה. זה קצת מוזר לי שאתה ממורמר כל-כך, כי מצבך כל-כך טוב יחסית לפגועי נפש, למעשה מצבך כל-כך טוב יחסית לחלק גדול מבני האדם. גם זוגיות טובה, גם משפחה משלך, גם מקצוע מכניס, שאתה עובד בו, גם לומד מנהל עסקים. לא נותנים לך להחזיק נשק? נשמע לי הגיוני מאוד. אתה אולי יוצא מהכלל, אבל אני די משוכנע שאם היו נותנים לי להחזיק נשק היו תקופות שככל הנראה הייתי תוקע לעצמי כדור בראש. ואני חושב שלהרבה אנשים שמשתחררים ממחלקות סגורות יש מצבים כאלה. גם לי עשו בדיקות במשרד הרישוי, והשאירו לי את הרישיון, אבל תודה שלא היית רוצה שיהיה רישיון למישהו פסיכוטי שלא לוקח כדורים למשל. לגבי האימוץ זה אני לא מקבל, כי אדם מאוזן שלוקח תרופות יכול להיות הורה נהדר, אבל אני מסוגל להבין את ההיגיון שעומד מאחורי זה. דווקא הדברים שהזכרת בכתבה הם ברובם דברים יחסית הגיוניים. יש המון דברים אחרים, שהם הרבה פחות היגיוניים, או אפילו מאוד לא היגיוניים, שנמנעים מפגועי נפש רק כי הם פגועי נפש, למשל עבודה במשרדים ממשלתיים, התמחות כרופאים או כפסיכולוגים או כאחים סיעודיים. קשיים בקבלת משכנתא. אי אפשרות לקבל ביטוח חיים או ביטוח מנהלים. אבל זה בכל זאת לא רישום פלילי, כי יש סודיות רפואית. אני חושב שמיהרת להשוות, כי זה הרבה יותר מורכב מרישום פלילי. בכל מקרה, אני חושב, למרבה הצער, שרוב פגועי הנפש הקשים יותר שעברו מחלקות סגורות ופסיכוזה כמוני וכמוך, פחות מתעסקים בנושאים האלה של אימוץ ונשק ורישיון ומתמודדים עם קשיים הרבה יותר גדולים. או במילים אחרות, זה הדבר האחרון שמטריד אותם. טוב, אתה בטח יודע את זה. בכל מקרה, כל הכבוד על האומץ ועל החשיפה. תרגיש טוב מיכאל

כפי שקראת בכתבה, יש לי הרבה על מה לכעוס וכל הלגיטימציה לכך. כל עוד מעמידים בפניי קשיים בחיים ולא מקלים אותם עליי, כגון הפלייה מתקנת, אז יש לי את כל הזכות בעולם לכעוס על המערכת. הגיע הזמן שאנשים כמוני ילכו בדרכיי ויקימו צעקה במדינה הזו !!!, לא ייתכן שאזרח המדינה נתן את מיטב שנותיו בשביל המדינה ובעת הצורך המדינה משתינה עליו בקשת בחזרה !!!, זה ממש מכעיס ואני לא אשתוק על כך...