טלטלה רגשית
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
רב שלומות, אבקש דעה לגבי הנושא הבא, אשר גרם לי לטלטלה רגשית חזקה: בשיחה אקראית עם בתי בת ה-27 היא פלטה: "אני חושבת ללכת לפסיכולוג, לפתירת בעיות, משום שאני לא רוצה להתנהג לילדיי העתידים להוולד כשם שאת התנהגת איתי". הייתי בשוק. ככל שידוע לי, הרי שהיא קיבלה אהבה, פינוק, תשומת-לב וכל השאר. ביקשתיה להבהיר והיא ענתה לי ש"הכיתי אותה לא פעם. איבדתי שליטה". עלי לציין שאינני זוכרת זאת. זכור לי שמדי פעם היא קיבלה "פליק" פה ושם, כמו כל ילד. אבל ממש מכות?! גם התנהגותה כלפי תמיד היתה חופשית, מעריכה ואוהבת , היא תמיד שיתפה אותי, התייעצה ודעתי היתה חשובה לה. בתור ילדה מוכה אני ממש לא התנהגתי כך עם הורי, לא אהבתי אותם בכלל, גם לא את מגעם, וזאת בלשון המעטה! התנצלתי בפניה והיא אמרה שהיא סלחה לי כבר מזמן. מאותו רגע אני ממש בהרגשה רעה וכבדה. תמיד החשבתי את עצמי כאמא טובה, חמה ואיכפתית, והנה פתאום אולי היו לי גם צדדים לא נעימים. עולמי חרב עלי. גם לבעלי לא זכור שהכיתי את בתי. ואגב, היא הבת הצעירה מבין 3 ואף אחד מילדיי מעולם לא הזכיר משהו לגבי הכאה. בסתר ליבי אני תוהה האם בתי אמרה את האמת. אין כל סיבה שלא, אך בכל זאת... האם במסגרת טיפול פסיכולוגי שהיא תעבור אפשר להבהיר לה את האמת לאמיתה? [באם היא מנוגדת או שונה ממה שהיא זוכרת]. אני תוהה, כואבת ומבולבלת. אשמח לתשובה. תודה מראש. אודליה.
אודליה יקרה מה שאת מספרת לי מזכיר לי מאד חוויות כאימא צעירה, לילדות בנות שלוש ושש עוד מעט, לפעמים אני רואה מצב בו אחת הבנות נופלת ואז היא מאשימה אותי- בגללך נפלתי... כשאני ממש לא באזור... להאשים את אימא זה כל כך נפוץ. צריך לעבור את השלב הזה של ההתחשבנות עם ההורים שלנו, כדי להגיע לסליחה, להבנה שההורים שלנו הם בני אדם ולא אלוהים, כמו שהרגשנו שהם כשהיינו ילדים. לכן, לא הייתי לוקחת את דברי הבת יותר מדי לעומק, למרות הכאב המובן. הייתי נותנת לה ללכת לפסיכולוג, לעבור את התהליכים שלה, להיפרד ממך באופן פסיכולוגי, את היית אמא מספיק טובה עבורה- לא מושלמת ברוך השם, אף אחד לא יכול להיות מושלם, אבל עשית כמיטב יכולתך. כמו שאיני כועסת על ביתי הקטנה שמאשימה אותי "סתם", כך תנסי לא לכעוס עליה ובעיקר לא על עצמך. שבת שלום ושבוע טוב, תמי.
לאודליה אני חושב שאני יכול להבין את הכאב שלך, ואולי יש כאן גם תחושה של חוסר אונים כי אף אחד לא יכול להיות בטוח וקשה לדעת מה הייתה "האמת" אם בכלל יש אמת. אבל את חשבת והרגשת שהיית אמא טובה ולפתע הבת מטיחה בך דברים שונים וזה מאוד מבלבל. אני מסכים עם דבריה של תמי והייתי מוסיף שמה שחשוב שלבת יהיה טוב, אם היא הולכת לטיפול כדי לשפר את עצמה, או כדי לסלוח לעצמה ולך זה לא כל כך חשוב, חשוב שהיא תהיה אדם בוגר ואחראי ויהיה לה טוב יותר מאשר לפני הטיפול. הרי שכל השנים שבהם השקעת רצית רק את טובתה ושיהיה לה טוב? כל טוב דר' גיורא הידש
