נערה המסרבת לטיפול

שלום רב, ביתנו בת ה 13.5 אובחנה כסובלת מ ocd . היא מסרבת לשתף פעולה איתנו ועם הגורמים הרפואיים לקבלת טיפול תרופתי ופסיכולוגי הבנו שהתכחשות למחלה היא תופעה מוכרת לסובלים מהפרעה זו. מה ניתן לעשות במצב זה כאשר עומד איום של אישפוז לצורך טיפול. אמרנו לה מספר פעמים שאם לא תשתף פעולה ותקבל את הטיפול המשולב בבית, תאלץ להתאשפז לצורך קבלת טיפול. האם יש ניסיון או רעיונות להביאה למצב של הכרה בהפרעה? תודה

לאב הדואג איני פסיכיאטר ילדים ונוער אלא של מבוגרים אבל בכל זאת אנסה לעזור. אם המצב חמור אז סביר שיש צורך בטיפול תרופתי ורק כאשר הטיפול התרופתי יתחיל להשפיע היא תהיה מוכנה יותר לשיחות?? בכל אופן הבת עדיין קטינה ולכן האחריות על הטיפולים הרפואיים כולל טיפול נפשי מוטלת על ההורים. לכן יש באפשרותכם לכפות עליה טיפול תרופתי (שיחות קשה יותר לכפות אבל אפשר להביאה לפסיכולוג), ואם היא מסרבת ניתן לאלץ אותה לקבל זריקות במקום כדורים. אם הבחירה בין טיפול תרופתי גם נגד רצונה או אישפוז, אז אלו בחירות קשות, אבל צריך לחשוב מה פחות גרוע. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש ידוע לי שמבחינה מקצועית תשובתך היא הנכונה ביותר,אך לא מובן לי ואפילו מקומם אותי עיניין הטיפול בכפייה - הרי מדובר בOCD שנכון שזו הפרעה שפוגעת הן באדם הסובל ממנה והן במשפחתו, לא מדובר במחלת-נפש אלא בהפרעה ולא במצבים קיצוניים שבהם ה'חולה' אינו מודע לסביבתו ולמה קורה איתו; ונראה לי שיותר נכון קודם לנסות להבין מה עובר עליה ואז אולי להראות לה סרטים על-כך וכו' ו/או אולי להביא לה סרטים על OCD הבית או במחשב (ראיתי כמה סרטים כאלה,אין לי את שם האתר כרגע).אבל אישפוז או מתן זריקות בכפייה נראה לי קיצוני ומפחיד,ולדעתי עדיף להימנע מכך. אני מקוה שאינך כועס או נעלב מכך שחלקתי על דעתך,אך לא יכולתי להישאר אדישה כשקראתי זאת. {אני יודעת שאני אישית אם מישהו היה מכריח אותי ללכת לטיפול או לקחת תרופות,לא היתי עושה זאת, ואפילו אם היו מכריחים אותי היתי מרגישה נבגדת ושונאת את האנשים שעשו לי זאת}. מישהי

למשהי היקרה תודה רבה על ההארה, ואת צודקת במאה אחוזים וטוב שהוספת. אין ספק שחשוב מאוד להגיע לאבחון ולטיפול מרצון וצריך לנסות להגיע לכך בעדינות וברגישות. טוב שעזרת לי לתקן את הדברים. הידש