תאונה וטיפול

שלום, לפני שנים עברתי תאונת דרכים בה ישבתי ליד הנהג, והגעתי למצב בו נסגר עליי הכיסא והחגורה וגופי עף על ברכיי ולא הצלחתי להתרומם ולנשום התאפסתי באותו רגע על עצמי ואף דיברתי עם עצמי שאני חייבת לנשום ולהסדיר את נשימתי שמא אאבד את ההכרה. צוות האמבולנס חילץ אותי והוביל אותי לחדר המיון שם בדקו אותי ואובחן זעזוע מוח ופריצה צווארית. מאז עברו מספר שנים בם התעסקתי וטיפלתי בפגיעה הפיזית שממנה סבלתי וסובלת כל יום בחיי, ולא התייחסתי לפגיעה הנפשית ולא טיפלתי בה כי האמנתי שעם הזמן הנפש תתרפא ולא קרה הדבר.. לאחר המלצות לפנות למומחה פסיכאטרי עקב חרדות מנסיעות והפסקת הנהיגה לחלוטין והיווצרות של חרדות שהתרבו עם השנים, חוסר תאבון, יובד בפה, לחץ בבטן והרגשת מועקה שהחמירה לא רק בזמן נסיעות, וחוסר התלהבות וחשק לכלום, אי רצון יותר בהגשמת חלומותיי והגשמה עצמית ושאיפותיי שהיו קודם לתאונה נמוגו.. חלומות וסיוטים עם תאונות.., רציתי רק שקט ללכת לעבודה ולחזור בלי סיכונים ונסיונות בחיים..הופניתי לפסיכיאטר מספר פעמים והתחמקתי מכך עד שהרגשתי כי אני מתמוטטת.. מאז מספר חודשים מטופלת בפאקסט 20 מ"ג. זהו סיפורי בקצרה בגדול. אומר שבשנים אלו היו לי חלומות על תאונות שאני עושה וכן תאונות עם אנשים שקרובים אליי.. חלומות על כך שמצבי הפיזי החמיר ואני עומדת להיפגע בחלק האחורי של גופי בו נפגעתי כמו למשל עמוד שעומד לפגוע בי מאחור ועוד..ומתעוררת בבהלה וקושי לנשום כאילו זה אמיתי.. ועם הפאקסט אני עדיין חולמת ומתעוררת משינה אך ללא דפיקות לב ובהלה. שאלתי היא לגבי חלום מסוג אחר מעט שהייתי רוצה להבין האם גם הוא קשור לתאונה אותה עברתי. מאז התאונה ועד היום יש לי חלומות שאיני מתעוררת מהם בבהלה כמו מהאחרים אבל הם מציקים לי מעט. בחלום מסוג זה אני נמצאת במקום מאוד קטן למשל כוך/מערה קטנה/מקלחת קטנה מאוד עם עדים רבים וכדומה בם אני מתקשה מאוד לנשום ונשימתי מאוד כבדה וקשה עד להרגשה מאוד לא נעימה בחלום של חוסר אוויר, אין לי ביום יום בעיות נשימה, או משהו דומה. חשבתי על זה ואמרתי לעצמי שאולי יש קשר בין המצב בו הייתי ברכב עם קושי רב לנשום לבין ההרגשה שיש לי בחלומות הללו כי זה מזכיר לי מעט את הסיטואציה ברכב. מהי דעתך על כך? האם יש קשר בין השניים? למרות שאני נוטלת פאקסט והוא מאוד עוזר לי ומרגיע את דפיקות הלב.. והמצב החרדתי ביום יום ובשינה...

קרן יקרה את מתארת מצב כל כך קשה של התמודדות עם חרדה ועם הטראומה של התאונה הקשה שעברו גופך ונפשך. נראה לי שהחלום משקף את המצב הנפשי שלך- אז והיום, את תחושת המחנק שחשת אז כשהיית לכודה ברכב, ואולי גם את תחושת המחנק היום מול החרדות החונקות אותך. מאחלת לך שתצליחי להחלץ מהתחושות הקשות אותן את מתארת ולמצוא שלווה נפשית ושמחת חיים. מאחלת לך שתדעי לרפא את נפשך כפי שגופך נרפא וירפא. ושיהיו לך חיים מאושרים, אמן. תמי.

תמי מתוקה, תודה על העידוד, לפעמים זה עושה טוב בלב כשניראה שמישהו מבין את נפשך. אומר שקודם לכל זה הייתי אדם מאוד מאושר כל דבר קטן היה גורם לי להתלהבות, הערצתי את החיים ותמיד הרגשתי שהחיים הם מתנה וצריך לנצל אותם ולסחוט כל דבר בם, למדתי והצבתי לי תמיד מטרות והגשמתי כל חלום שהיה לי, האמתי בעצמי תמיד והאמנתי במשפט שכל מה שארצה יהיה לי וייתגשם. כיום לאחר כל מה שעברתי, התיק הגדול הזה גרם לי לראות את החיים בצורה הקשה שלהם, לשרוד את היום שיהיה יום טוב.. ללכת לעבודה ולחזור הבייתה, לאכול טוב ולנסות שיהיה נחמד, מאז מתקשה להאמין שיבוא יום ואראה את יופי החיים כמו אז ושאוכל להגיע לרמת אושר והתמימות היפה שהייתה לי כלפי החיים, מרגישה שקיבלתי מאז את הצד הרע של מטבע החיים והצד הטוב נמחק לי. כיום עם הטיפול בכדורים מרגישה הקלה מסויימת ומנסה להנות מעט ממש שאפשר.. ישנם רגעי אושר קטנים אך הרוב קשה יחסית לעומת פעם.. בעבודה ועם הקרובים אליי..אך לא מאמינה שאי פעם חיי יחזרו להיות כפי שהיו בעבר..לא פיזית ולא נפשית.. עצוב לי לחשוב להגעתי לעומק כזה של ההבנה המוחית של החיים ולהבין שעלינו רק לנסות לשרוד בם.. לעבוד.. לאכול לשתות ולהיות קצת עם החברים והמשפחה.. בזוגיות המצב גם לא קל כמובן.. כי שם הכל מתגלה..

תמי מתוקה, תודה על העידוד, לפעמים זה עושה טוב בלב כשניראה שמישהו מבין את נפשך. אומר שקודם לכל זה הייתי אדם מאוד מאושר כל דבר קטן היה גורם לי להתלהבות, הערצתי את החיים ותמיד הרגשתי שהחיים הם מתנה וצריך לנצל אותם ולסחוט כל דבר בם, למדתי והצבתי לי תמיד מטרות והגשמתי כל חלום שהיה לי, האמתי בעצמי תמיד והאמנתי במשפט שכל מה שארצה יהיה לי וייתגשם. כיום לאחר כל מה שעברתי, התיק הגדול הזה גרם לי לראות את החיים בצורה הקשה שלהם, לשרוד את היום שיהיה יום טוב.. ללכת לעבודה ולחזור הבייתה, לאכול טוב ולנסות שיהיה נחמד, מאז מתקשה להאמין שיבוא יום ואראה את יופי החיים כמו אז ושאוכל להגיע לרמת אושר והתמימות היפה שהייתה לי כלפי החיים, מרגישה שקיבלתי מאז את הצד הרע של מטבע החיים והצד הטוב נמחק לי. כיום עם הטיפול בכדורים מרגישה הקלה מסויימת ומנסה להנות מעט ממש שאפשר.. ישנם רגעי אושר קטנים אך הרוב קשה יחסית לעומת פעם.. בעבודה ועם הקרובים אליי..אך לא מאמינה שאי פעם חיי יחזרו להיות כפי שהיו בעבר..לא פיזית ולא נפשית.. עצוב לי לחשוב להגעתי לעומק כזה של ההבנה המוחית של החיים ולהבין שעלינו רק לנסות לשרוד בם.. לעבוד.. לאכול לשתות ולהיות קצת עם החברים והמשפחה.. בזוגיות המצב גם לא קל כמובן.. כי שם הכל מתגלה..