OCD ותרופות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
ד"ר גיורא הידש שלום, כותבת בשם חברה שאין לה מחשב. בחורה בת 20 שסובלת מ-OCD קשה מגיל צעיר, היא לא אובחנה ולא טופלה מעולם, מכיוון שהצליחה להסתיר אותה תוך כדי מאמצים רבים מהסביבה הקרובה. יצא לי לראות ראיון בטלוויזיה עם אישה שסבלה מOCD - שאמרה שרק תרופות הצילו אותה מסבל מתמשך של שנים ושזה הפתרון היחיד לבעיה. וזאת השאלה שרצינו לשאול - האם בכל זאת יש אנשים שהחלימו מOCD ללא תרופות? ובעזרת אילו טיפולים? השאלה היא מכיוון שאותה בחורה מאוד חוששת מתרופות. אשמח מאוד אם תוכל להגיב לחלק מהטיעונים שלה לגבי תרופות (או להפנות לקישור שעונה עליהם) ואח"כ אני אראה לה את תשובתך. "אני לא מאמינה בתרופות" "אני נגד תרופות" למה? "כי אני מפחדת להכניס כימיקלים לגוף" למה זה מפחיד? "שיקרה משהו לאיברים אחרים בגוף או שאתמכר" להתמכר זה אומר שלא תוכלי להפסיק אף פעם לקחת או שתצטרכי להעלות עוד ועוד את המינון? "שניהם" "זה מפחיד לעשות דברים שמנוגדים לגוף הטבעי" תודה רבה!
גלית שלום, בתור מישהי שסובלת מOCD ואסור לה לקחת תרופות אני יכולה להגיד לך שטיפול התנהגותי-קוגנטיבי עוזר, זה אינו 'פיתרון קסם' - זה הרבה עבודה,אך זה עוזר,לדוגמא: בעבר לא היתי מעיזה אפילו להתקרב לחדרי או לשבת על הכיסאות והספות בבית עם בגדים מבי"ח,ובזמן האחרון (בעיקבות 'תרגילי החשיפות' שבטיפול)אני יושבת חופשי(בלי שזה יפריע לי על הספות והכיסאות),והשבוע (לאחר תרגיל החשיפה שהיה לי בבי"ח )ישבתי עם הבגדים מבית-החולים לא רק בחדרי אלא גם על הסדין והכרית והכותונת לילה שלי,ועדיין לא החלפתי אותם; אומנם עדיין לא נפטרתי לגמרי מבעיות אילו ובטח כשאשים סדין נקי על המיטה שוב יפריע לי(לפני-כן לא ישבתי על הסדין אפילו לא עם בגדים רגילים מהבית),אבל יש לי מזל שיש לי פסיכולוג טוב(וגם תמיכה מהפסיכיאטר שלי),שמדרבן אותי לא לוותר וכל פעם לחשוף את עצמי מחדש. ו'הדרך אומנם עוד ארוכה מאוד...'אבל "פריצות הדרך" הקטנות כמו שהיתה לי השבוע,מעודדות מאוד.וחשוב לי לציין שכשישבתי לבסוף(לאחר לבטים רבים)על מיטתי, והכרחתי את עצמי גם לשבת על הכרית(משני צידיה)ועל הכותונת והבגדים שאני לובשת אחרי הרחצה)- בא לי היה לבכות וזה גרם לי לחרדה,אך למרות זאת לא ויתרתי ואף שכבתי על המיטה,זמן רב - עד שהחרדה עברה, וכך גם עשיתי עם אבק עקב קידוח שהיה בחדרי ורק טיטאתי אך לא שטפתי למרות שזה הפריע לי מאוד(ולמרות שבעבר הייתי מיד 'מקרצפת' את המקום המאובק),וגם כאן החרדה עברה. אז יש ימים שאני מעודדת מההתקדמות ויש ימים של נסיגה,אבל שמעתי גם על אחרים שהצליחו בטיפול ללא תרופות. מקוה שעזרתי.
לגלית תודה ל"משהי" ואני מצטרף לדבריה. חבל שחברתך סובלת כל כך, לצערי הפרעה אובססיבית היא די עקשנית וקשה לטיפול, קשה לטיפול בשיחות ולעתים גם התרופות מתקשות לעזור. כדאי גם לראות את הסרט "הכי טוב שיש" על בחור שסבל מאובססיות וכאשר התאהב והייתה לו סיבה להבריא החל ליטול פרוזק. בכל אופן רוב השאלות וההתנגדות של חברתך נובעת מפחדים והיא כותבת זאת. נגד לחץ דם או דלקת ריאות היא לא הייתה חוששת ליטול תרופות למרות שהתרופות הללו עלולות להזיק יותר מאשר התרופות הנפשיות. בדרך כלל אין התמכרות לתרופות הניתנות נגד אובססיות. לסכום אוכל לתת שתי המלצות. ראשית לעיין בפורום ולראות מכתבים דומים ושאלות דומות. ושנית, לפנות קודם כל לפסיכיאטר לאבחון, בלי התחייבות ולא חייבים ליטול תרופות, אבל קודם כל שהפסיכיאטר יאבחן את המצב ואת הבעיה, אחר כך הם ישקלו ביחד מה הטיפול התרופתי המתאים ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש
