התיעצות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר הירש שלום אני כבר מתכתבת בפורום כמעט שנה ורציתי לשאול אותך כשהיתה לי התפרצות של חרדות לפני כשנה (דבר שליווה אותי ימים שלמים ולילות שלא ישנתי ) עד שנגשתי וקבלתי טיפול והיום המצב הרבה יותר טוב (פה ושם יש עדיין מחשבות שמעסיקות אותי בראש ויכולות ללוות אותי כמה ימים ואז זה חולף) ואני מתפקדת בעבודה ובבית טוב אני גם אימא ורעיה במשרה מלאה, ובכל זאת כל הזמן אני חושבת על החרדות שפתאום תקפו אותי ומה הסיבה לכך שהם הופיעו באמצע חיי ללא התראה מוקדמת,וקשה לקבל שאני בטיפול תרופתי, מה שהכי מתסכל שניסתי להפחית את הריסטל שאני לוקחת (40) מ"ג ל(30) ואחרי חודש וחצי הרגשתי בסימני החרדה הגופניים והרופא ביקש שהחזיר את המינון לל(40) מ"ג. ואני לא יודעת אם כך אני אשאר כל חיי או יקח כמה שנים עד שיווצר איזון,כמו כן אני חייבת לציין שלפני שתקפו אותי חרדות עברתי תקופה קשה מאוד בעבודה,עם תנאי לחץ קשים מאוד ושעות על גבי שעות של עבודה ללא פידבק וללא חופשים,כך מרבית תשומת הלב הוקדשה לעבודה, האם יכול להיות ש4 שנות עבודה בתנאים שציינתי יכלו לאט לאט להביא לפגיעה במערכת העצבים ולחרדות או בגלל שאני רגישה ומתרגשת מכל דבר. אני כבר לא יודעת מה לחשוב והדבר הזה שנקרא "חרדות" מעסיק אמ מחשבתי כל הזמן האם זה גם נפשי וגם פתאלוגי. אולי יש בפיך משהו שאני לא יודעת תודה על תשובתך ותשומת הלב.
הגוף והנפש אחד הם ואחד משפיע על השני, אני ממליץ לך בנוסף לכדורים ללכת לטיפול פסיכולוגי שמתאים לחרדות אם אני לא טועה קונטיבי התנהגותי שם תוכלי לברר את מקור החרדה ולהתגבר עליה , ואם 40 מ"ג עדיין לא עוזרים לך ויש לך מחשבות טורדניות (מעסיק את מחשבותיך כל הזמן) שווה לשקול אפילו להעלות את המינון ל 60 מ"ג.
לסיגל אני מצטרף לדבריו של דורון שחלק מהתשובות תוכלי לקבל בטיפול פסיכולוגי. כמו הרבה דברים ברפואה כך גם בפסיכיאריה לא יודעים את כל הסיבות והגורמים. עדיין אין גורם אחד ידוע ליתר ל.ד., סוכרת או גדולים סרטניים חס וחלילה. אבל במחלות גופניות בדרך כלל איננו חושבים על הסיבה למחלה אלא מקבלים את הדברים כמו שהם. כנראה שבחרדות יש מספר גורמים משפיעים, גם תנאים של לחץ וגם רגישות מובנית פסיכולוגית וכנראה גם מרכיב תורשתי, וכמובן שצירוף שלהם חשוב. הבעיה היא שרבים הסובלים מחרדות רואים זאת כחולשה ולא כמחלה, כלומר האדם שופט את עצמו ואומר "יש לי חרדות כי אני חלש". אני ממש לא מסכים עם הביטוי הזה וחבל לעסוק בו. כל טוב דר' גיורא הידש
