סוף דבר?

יש לי שאלה חשובה מאוד בן אדם שעבר אשפוז פסיכיאטרי האם הוא יכול לקנות דירה וללמוד באוניברסיטה או מכללה ולעבוד במקומות רגילים או שהוא חייב לעבוד במקום מוגן בתנאים מיוחדים ולעבור שיקום ולהרוויח משכורת רעב שבקושי תספיק לו לחיות השאלה תסתכם בכך האם אדם שעבר אשפוז פסיכיאטרי בבית חולים רגיל או פסיכיאטרי נחרץ גורלו???

אם הוא מאד רוצה ומתאמץ הוא יכול לעשות הכל. אין חוקים שמונעים מחולי נפש ללמוד או לעבוד או לעשות דברים אחרים. אבל אני לא בטוח שרוב החולים בכלל מעוניינים בכך. בקיצור זה תלוי בעיקר בך. התבכיינות בפורום לא תורמת דבר.

הי אייל... אז קודם כל האמת העצובה היא שבניגוד למה שדור אומר, למרות שהוא כמובן צודק באופן כללי, גם אם מאוד תרצה, יהיו דלתות שיש סיכוי גבוה שיסגרו בפניך, אם תרצה להיות רופא, יש לכך סיכוי יחסית נמוך מאוד. גם אם תרצה להיות אח סיעודי. כמו-כן אם תרצה להיות מאבטח נושא נשק, רוב הסיכויים שלא תוכל. גם בפסיכולוגיה קלינית הסיכויים יחסית נמוכים. אם כי כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. לגבי כל שאר הדברים שקיימים, אין כל מניעה חוקית או פרקטית שתוכל לעסוק בהם. אני אספר לך על עצמי, שלמרות ארבע אישפוזים קצרים בתוך פרק זמן של שנתיים, הצלחתי לעבוד במספר מקומות עבודה בשוק החופשי בשכר רגיל. באחד המקומות שעזבתי בעיצומו של התקף היפו-מאני, כי החלטתי שאני אהיה סופר, אפילו הרווחתי שכר טוב. היום אני מרוויח קצת יותר ממינימום. אמנם אין לי דירה, אבל אני גר בשכירות מחוץ לבית אבי ומתפרנס בכוחות עצמי. וזה תוך כדי ארבעה אישפוזים במחלקה סגורה. לא כתוב לך על המצח שאתה חולה נפש, על רוב האנשים לגמרי לא רואים את זה, ולמקומות עבודה אין דרך חוקית להגיע למידע שהיית מאושפז. אז נו, טוב, ברור שמצבי הרבה פחות טוב מרוב האנשים שלמדו איתי לתואר ראשון, אבל מעולם לא הייתי בשום מסגרת שיקומית ולא עבדתי בעבודה שיקומית. וכולי תקווה שלעולם לא אזדקק למקורות האלה אלא בלית ברירה. אבל אתה מציג שאלה מאוד כללית, כי די משמעותי לשמוע למה היית מאושפז, אדם שהיה לו התקף פסיכוטי חד פעמי שלא חזר על עצמו, מצבו שונה למדי ממישהו שמאובחן עם מאניה דיפרסיה, או עם מישהו שמאובחן עם סכיזופרניה קטטונית, או דיכאון. בהצלחה מיכאל

ראשית כל ברצוני להדגיש שלא ה-א-י-ש-פ-ו-ז עצמו הוא זה שגורם לכך בהכרח שתוכל לעבוד רק במקום עבודה שהוא מוגן ועקב כך לחיות ממשכורת רעב. אישפוז זה בסה"כ אומר לרוב ששהית בבית חולים פסיכיאטרי ובו עשית ריפוי בעיסוק, השתתפת בשיחות בקבוצות והיה לך משהו כמו 3 פעמים בשבוע שיחות פרטניות עם פסיכולוג או עו"ס קליני. (את זה אני אומרת מנסיוני האישי. אני הייתי מאושפזת במעון יום). פעם אמר לי רופא המשפחה כשדיברנו על חולים עם הפרעה פסיכיאטרית: "יש קשת רחבה של חולים כאלו. זה מתחיל מאנשים שבקושי מסוגלים לתפקד, ומאנשים שמתפקדים חלקית ויש ביניהם שאפילו מגיעים לעמדה ניהולית". תמימי פעם העירה כאן את תשומת ליבנו שמנחם בגין ז"ל היה חולה במאניה דיפרסיה.

בהחלט לא אני הייתי מאושפז לפני ארבע שנים בכפייה לפני שנתיים אשפוז קצר כיום אני אחרי קורס אמנם במרכז שיקום אבל קורס מאוד מיוחד אפילו הייתה לי תקופה בהוסטל אבל למרות זאת אני יודע שאני מסוגל ליותר ובגלל זה אני לא מתייאש האשפוז לא גוזר מאלייך שום דבר .האם אדם שאושפז במחלקה כירורגית לא יכול ללמוד אחר כך אול עבוד אחר כך כך צריך לפעמים להתיייחס לאשפוז פסיכיאטרי כמשהו שהיה וזהו חלף למרות שבחלק מהמקרים אתה עדיין צריך להתמודד עם זה. בהצלחה בכל מה שתבחר