ניתוח מקרה

שלום כעובד סוציאלי פנסיונר מתנדב יש לי מקרה של בחורה שהחלה בגיל ההתבגרות ללמוד בלט עד גיל 24 וללא הצלחה. לא מתאימה בכלל לריקוד קלאסי ולא לבלט מודרני ולא לשום סוג ריקוד. מאז שהחלה בלימוד בלט,כל חייה התנהלו בתוך בועת הריקוד ושום דבר אחר לא עניין אותה ,לא הוריה,לא אחיה,לא שרות צבאי חובה,עסוקה כל הזמן בתוך עצמה-להיות רקדנית כחלום חייה,הוריה ממנו מכספם שעורי הריקוד במשך שנים רבות אך לא הצליחו לשכנע אותה בלשון עממית מהריקוד לא ייצא כלום ושלעולם לא תהיה רקדנית. מעולם לא עבדה,אין לה חברים ולא חברות ,הייתה מכונסת כל הזמן בתוך בועת הריקוד//כשהיגיעה למסקנה מודעת שהיא לא יכולה להיות רקדנית אזי נכנסה למצב של לא לעשות שום דבר ושום עיסוק אחר אלא רק לצפות בתוכניות טלויזיה על דוגמנות וריקוד בלט. מתוך הנחה שיהיה לה רצון לשנות אורח חייה ,האם יש מסגרת מוסדית {שהוריה יכולים לממן לה כדי לחיות חייה מחדש } כגון קיבוץ או מסגרת קהילתית יישובית או אחרת שידועה לצוות הפסיכולוגים שלכם/אני מבקש שם או שניים אתרים פסיכיאטרים

למורד אני חושב שהבעיה המרכזית היא לא רק הריקוד אלא העובדה שאין לה חברים, היא מכונסת בעצמה ואין לה תחומי עניין פרט לריקוד. לדעתי הדבר החשוב ביותר הוא קודם כל להגיע לאבחון וטפול נפשי ורק אחר כך לחשוב על מקום מגורים מחוץ לבית. כל טוב דר' גיורא הידש