לד"ר: ציפרלקס, בעיותיי, הריון - השאלות...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, דר' גיורא הידש! האם תוכל לעזור?... אני בת 32, מגיל 17 התחלתי לחוות התקפי אימה (פאניקה), שעם השנים גרמו לאגורפוביה קיצונית (אך ההתקפים לפחות נעלמו בתוך הבית או מקומות סגורים קטנים אחרים - לא מתכוונת לקניונים). לפני כ10 שנים לפחות לחרדה הכללית ואגורפוביה התחיל להצתרף גם הדכאון היותר קשה, לפעמים אני בקושי מתפקדת ולפעמים לא מתפקדת בכלל, מפוזרת, ללא כוחות... לפני כ- 4 שנים רק במקרה נודע לי שאני צריכה לפנות לפסיכיאטר (לפני כן כל הרופאים, כולל במיון, אמרו "לקחת את עצמך בידיים" או "להבין שזה שטויות", "זה לא מפחיד או מסוכן בכלל ללכת ברחוב" ו"אף אחד לא מת מזה"...) הפסיכולוגים לא עזרו בכלל.. לפני 4 שנים פניתי לפסיכיאטר ומאז אני רק מנסה תרופות - משנה מינונים - מחכה חודשים רבים - מחליפה תרופות - משנה מינונים - מחכה.....מחליפה... לאחרונה - אחרי הגהנום של תופעות לווי האחרון, כשירדתי מעוד "תרופה מנצחת", כל כך פחדתי שאחרי שהתחלתי קצת להרגיש שאני חיה, לא התחלתי את התרופות שהיו בתור. כבר חשבתי, אם אני "נקיה" - אז אולי אנצל את המצב ואכנס להריון. אך מצד שני - אני לא ממש חיה, סובלת, לא יוצאת - רק בקושי למכולת, מחכה עד שיום יגמר......כל יום....ולמחרת מצתערת שעוד פחות יום... מצד שלישי - למה לחכות, גם עם תרופות לא היה משהו... ואם כך וכך לסבול, לפחות להספיק להביא ילד... בעלי אומר שבמצב כזה אני לא מסוגלת לטפל בתינוק, בעצם, אפילו בעצמי לא.....והוא גם צודק... מה לעשות? להתחיל עם ציפרלקס? ולא לעשות ילדים? האם יש בכלל סיכוי טוב שהתרופה תעזור לי, כאשר במשך 4 שנים לא מצאתי את ה"תרופה האידאלית" שלי? (סרוקסט היה טוב לי תקופה, אך הוספתי 25 קילו...) קשה להאמין אך עמוק בפנים אני אדם אקטיבי שאוהב חיים, אנשים, לצאת, להיות במרכז העניינים.........שלא הייתי שם 14 שנים. ושוב בוכה. לא מאמינה. החור השחור והכבד הזה... אם יש לך תשובה, תענה בבקשה למכתב שלי... המפוחדת
שלום, אם הבנתי נכון אז הציפרלקס טובה לך ופותרת חלק גדול מהבעיה? הציפרלקס מותרת בהריון ואני תמיד ממליץ להתעדכן ולקבל תשובה עדכנית במכון הטרטולוגי בהדסה. כך שפעמים רבות עדיף הריון רגוע עם ציפרלקס מאשר הריון עם חרדות, אבל כל אדם מיוחד וצריך להתייעץ עם הרופא המכיר אותך מה מתאים לך. בהצלחה דר' גיורא הידש
חמודה שלי , אני כל כך מזדהה איתך , ממש עולות בי דמעות , אני ממש ממש במצבך. כתבי לי לאימייל (שנמצא למעלה) , [email protected] , ונדבר , עם תרצי גם בטלפון , אולי יש לי דרך לעזור ולעודד
