קוצר נשימה על בסיס נפשי - שאלה לד"ר

שלום רב לפני מספר חודשים התחלתי לסבול מקוצר נשימה על רקע נפשי. אני סובלת כבר מגיל קטן מאסטמה קלה מאוד ואלרגיות וטופלתי במשך שנים במשאפים. אך לאחרונה עברתי בדיקה והתברר כי מצבי הבריאותי תקין ואין כרגע צורך בלקיחת תרופות. התחושה שמלווה אותי היא כאילו אין לי מספיק אוויר, אני מנסה לקחת נשימה עמוקה ולא מצליחה. ואז זה מטריד אותי ימים שלמים, ועקב כך הנשימה לא מצליחה להסתדר מתוך הלחץ והדאגה. לפני כארבעה חודשים, לאחר שהייתי שבועיים במצב כזה , לקיתי בהתקפי חרדה עקב הלחץ והפחד שהתופעה לא תעבור לי לעולם. כמו כן, זה הפריע לי בתפקוד השוטף , כי ימים שלמים הרגשתי שלא בא לי לעשות כלום כי "אין לי אוויר" בשביל זה. לאחר שנכנסתי למערבולת של התקפי חרדה ופאניקה שלא חלפו, פניתי לפסיכיאטר (גם בהמלצת הפסיכולוגית שלי) והוא קבע מיד שמדובר בהפרעת חרדה ורשם לי סרוקסט במינון של כדור ליום. לאחר כשבועיים הרגשתי השתפרה פלאים. אבל - העניין הוא שאני לוקחת את הכדור כבר שלושה וחצי חודשים, ומידי פעם חוזר המצב של חוסר הנשימה, נמשך מספר ימים, עד שעובר מעצמו. זה כבר לא מגיע למצב של התקף חרדה או פאניקה, וגם התחושות קשות פחות אבל עדיין, זה מטריד מאוד ובעיקר מפחיד אותי שזו גזרה לכל החיים, וזה עוד בזמן שאני לוקחת כדורים - מה יהיה כשאפסיק לקחת?? עוד אני רוצה לציין כי עברתי טיפול של ביו פידבק שאמור ללמד לפתור בעיות שכאלה, וזה אכן מקל לפעמים אבל לא עוזר לגמרי. התחושה הזאת של חוסר האוויר מלווה אותי כל הזמן, וגם בתקופה שאני מרגישה טוב אני חוששת שזה יחזור בקרוב שוב. דבר אחרון - אימי סובלת מאותה תופעה של חוסר נשימה נפשי כבר כשנתיים. וחייה עם זה ללא טיפול כלשהו. האם אתה מבין ומכיר את התופעה, והאם יש לך רעיון - מה עלי לעשות? תודה מראש ציפי

הי ציפי הייתי חייבת להגיב למה שרשמת כי אני יודעת בדיוק על מה את מדברת אבל בדיוק. התופעה שהסברת קרתה לי בדיוק כמו שתארת לפני כשנתיים וחצי. זה בא בפתאומיות ובהתחלה חשבתי אני ומשפחתי כי מדובר במשהו על רקע אורגני בעקבות מחלה שממנה אני סובלת ולאחר אישפוז של 5 ימים במחלקה פנימית וקשת רחבה של בדיקות שלא העלו דבר שוחררתי בלי שום הבחנה והחלטתי עם אמא שלי לגשת לפסיכאטרית. מסתבר שבאמת התופעה הייתה על רקע נפשי והתחלתי לקבל טיפול בסרוקסט ששונה עכשיו לרמרון. אני זוכרת גם את הפחד מכך שהתופעה לא תעלם לעולם והוא היה קשה יותר מהתופעה עצמה. בשלב מסוים כל חוסר האוויר הזה גרם לי להתמוטטות נפשית אך חשוב לי להגיד לך שהצלחתי להתגבר על זה וגם את תוכלי. זה לוקח זמן, ופעמים היה נראה שזה עבר אך שוב חזר אבל אם תמיכה תרופתית ושיחות עם פסיכאטר אני בטוחה שתעלי על הגל הנכון. אם תרצי תוכלי לפנות עלי במסר פרטי ואשמח לעזור לך במה שאוכל החזקי מעמד

לציפי ויערה שלום, כל הדברים שנכתבו נכונים ואני חושב שגם ציפי יודעת את התשובות. אני חושב שאת באמת עושה הכל נגד חרדה, טיפול פסיכולוגי וגם טיפול תרופתי וגם ביופייבק. הדבר היחיד שאפשר להוסיף הוא הרפיה. השיטה עצמה לא חשובה, אפשר דימיון מודרך, אפשר במדיטציה ואפשר ביוגה. אני אישית מעדיף את היוגה כיוון שהוא מדגיש את הצד של הגמישות הגופנית ושמה דגש על הנשימה (במיוחד יש חשיבות לגמישות עם הגיל המתקדם-גמישות של הפרקים והחשיבה....). אבל כל אחד לפי טעמו. גם אסטמה יש לה מרכיב נפשי. מבין המחלות הפסיכוסומטיות הקלסיות אסטמה בהחלט מראה את הקשר בין גוף ונפש. תחכי, הסרוקסט ימשיך וישפר את מצבך עם הזמן, עדיין מוקדם מדי להגיע למסקנות סופיות. ביי דר' גיורא הידש

שלום יערה אני שמחה שהגבת להודעה, תמיד טוב לדעת שאתה לא לבד בעולם עם בעיה מסוימת אשמח אם תוכלי להרחיב יותר, כיצד התופעה עברה לך? כמה זמן סבלת ממנה? האם גילית מדוע זה קורה? האם את ממשיכה בנטילת תרופות, והאם ידוע לך כמה זמן תצטרכי ליטול תרופות? והאם כיום הבעיה נעלמה לחלוטין? המון המון תודה מראש ציפי