מניה דיפרסיה

לאחרונה התברר לי כי בן זוגי לחיים מזה שנה סובל ממניה דיפרסיה, כנראה שנים רבות, אוהבת אותו מאד, וקשה מאד לנטוש במצב זה, אולם איני מוצאת דרך אחרת, גם משפחתי אינה מוכנה לקשר זה, עלי לציין כי עברנו את גיל 50 ואנו אוהבים מאד אחד את השני, דאגתי אליו רבה ואנו מנותקים בימים אלו לאחר משבר שעבר. מבקשת עזרה כיצד להתנתק מבלי להרגיש שאני עושה לו עוול , כי זה בלתי אפשרי שלא לשוחח בטלפון לשמוע כיצד מרגיש וכו' ולדעתי השיחות עושות את ההיפך ונוטעות תקוות שווא להמשך הקשר. האם הליטיום מונע לחלוטין את המחלה או האם קיימת תרופה חדישה יותר . אשמח על תגובה.

ריקי תרופות מייצבות יכולות למנוע התפרצויות של המחלה, למשך שנים של הפסקה. אבל לא תמיד. לפעמים יכול לבוא התקף גם בזמן לקיחת תרופות. למעשה הדפוס של פריצת המחלה הוא אינדבדואלי והחבר יכול לספר לך על המחלה שלו בגילו ולדעת איך בדיוק ומתי המשברים פורצים. בדרך כלל, זה בעקבות גורמי לחץ. איך להיפרד בלי לפגוע? זו שאלה קשה, כי השאלה היא אם את נפרדת ממנו בגלל האדם שהוא, או בגלל חששותיך מהמחלה. תבדקי עם עצמך טוב מהי הסיבה ומה נכון לך. האם משפחתך היא שמפעילה עליך לחץ או שזה באמת משהו פנימי שלך. אני לא אובייקטיבית כמובן ולא אוכל לתת לך עצות כי אני עצמי חולה במניה דיפרסיה. חבר שהיה לי עזב אותי בזמן התקף. אבל היינו נפרדים בכל מקרה, כי הזוגיות התפוצצה והמשבר היה רק סימפטום. בכל זאת היה לא נעים הדרך בה נעלם, כשאני חולה. אם אני הייתי במקומך, הייתי בודקת טוב עם עצמי מה נכון ללב שלי. המחלה עצמה לא נראית לי סיבה מספקת. כי מחלה כזאת חולפת, ואם יש אהבה ניתן לשרוד אותה, למרות הקשיים. יש לציין שאני נשואה באושר עם שתי בנות קטנות, ובעלי מאד תמך בי במשבר האחרון שלי. אבל שוב- זו החלטה שלך. אם הוא אוהב אותך הוא יפגע בכל מקרה, חולה או בריא, ואין כאן יותר מדי מה לעשות. מקווה שלא בילבלתי אותך עוד יותר, תמי.

מניה דפרסיה היא מחלה כרונית שיכולה להופיע בדרגות חומרה שונות. עם טיפול טוב ומינון נכון אפשר לאזן את מצבו הנפשי של החולה והוא יכול לנהל חיים תקינים. יחד עם זאת, אין ביטוח מפני הישנות המחלה והתקפים חוזרים. הליתיום היא תרופה לאיזון מצב הרוח ולמניעת התנודות בין דיכאון למאניה אך איננה מרפאה את המחלה. גם תרופות חדישות יותר אינן מרפאות את המחלה אלא רק מאזנות את המצב.

זה ממש מזעזע אותי מה שכתבת. אם את אוהבת אותו מאוד אז למה לעזוב ? הרי כתבת ששנה היה לכם טוב . נו . אז הוא חולה. באמת. את יודעת , גם להרבה אנשים מפורסמים היתה את המחלה הזו. כדאי שתקראי קצת באינטרנט על המחלה - היא היתה גם נחלתם של הרבה פוליטיקאים ידועים , סופרים , פרופסורים , אמנים. (ואני לא אתן פה שמות - כי אני לא יודעת אם זה מותר) למעשה בכלל מסתובבים הרבה אנשים שיש להם אותה ואף אחד לא יודע... גם אני אחת מאותם אנשים ... לא תמיד הייתי ככה. מעניין שגם אני חשבתי פעם כמוך - מאניה דיפרסיה = משוגע. ובכן - אני עובדת בחברה כבר מספר שנים כמתכנתת ואף לא אחד מן העובדים יודע שאני חולה במחלה. מאניה דיפרסיה היא מחלה עם בסיס ביולוגי - כימי ויש לה השפעות רגשיות. אבל יש לה תרופות שבד"כ עוזרות. אני לא מבינה את העולם הזה , באמת , כל כך פשוט למצוא אהבה שאנשים כל כך מהר זורקים אותה כשיש משהו קצת קשה ?

לריקי אני מצטרף לדברי קודמי ורציתי להוסיף שאי אפשר להפרד מבלי לכאוב ולהכאיב, במיוחד שהסיבה לפרידה היא מחלה שממנה סובל בן הזוג. ומה קורה אם מתחתנים ויום אחרי החתונה אחד מבני הזוג עובר תאונת דרכים קשה? מתגרשים? נראה לי שאת מרגישה לא טוב עם הפרידה ומרגישה שהיא נכפתה עליך ואת כופה אותה על החבר. חבל. כל טוב דר' גיורא הידש