לד"ר הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אומנם איני רוצה 'לנדנד' לך,אך חשובה לי חוות-דעתך המקצועית בעיניין שמטריד אותי ואולי תגיד לי מה עושים במקרה כזה. העיניין הוא שכבר חודשים איני יוצאת מהדכדוך התמידי בו אני נמצאת,נכון שיש עליות וירידות במצבי-הרוח שלי,אך סה"כ רוב הזמן אני מדוכדכת ועצבנית ושוקעת עמוק בתוך הדיכאון.אני בטיפול פסיכולוגי ופסכיאטרי(כפי שציינתי){אך לא תרופתי-כיוון שאסור לי}. הבעיה היא שמיום-ליום פחות ופחות יש לי חשק לביצוע מטלות יו-יומיות ובטח שלא לחפש עבודה,הכל נעשה לי קשה;ומיותר לציין שבמצב זה גם אין לי חשק לצאת ל'בליינד-דייטים' ולנסות להכיר בחורים,או אפילו סתם לצאת לחברות-שאיתן ניתקתי כמעט לגמרי את הקשר(עם חלקן ניתקתי לגמרי).איני יודעת אם יש קשר כלשהוא להפסקה הזמנית בטיפול להתדרדרות במצבי ולהעמקת תחושת הדכדוך,אך האמת היא שאני כבר מיואשת מהכל - איך אוכל אי-פעם לצאת ממצב גרוע זה אם אני כל הזמן דוחה דברים ומתעלמת מדברים שאני צריכה לעשות,אני מרגישה שמיום-ליום אני שוקעת יותר ויותר ביאוש(ואני מצטערת אם אני חוזרת על עצמי). בעיה נוספת היא שיחד עם החרפת היאוש גם הOCD יותר ויותר 'משתלט עליי'. האם נראה לך(ואיני מצפה ל'ניסים' לא בטיפול ובטח שלא בתשובה על-גבי הפורום) שאצליח מתישהו לצאת ממצבי זה?ואיך אוכל לצאת ממנו - אם בפועל כמעט ואיני עושה משהו כדי לצאת ממנו(לא 'מזיזה דברים')? אני שואלת שאלה זו מתוך יאוש,למרות שחשבתי רבות אם לכתוב אותה ו'להסתכן' בכך שאחשב 'נודניקית',או פשוט לכתוב את דאגותיי-וזה מה שעשיתי. חשוב לי לציין שליאוש זה אין דוקא קשר לתסכול מהמצב עם אחי,וכמו-כן מצב זה גורם לי כל לילה לחלומות נוראיים -שפעמים רבות הופכים לסיוטים,ובבוקר אני קמה מותשת לחלוטין מה'מאבקים' שאני עוברת בלילה. תודה מראש על תשובתך, מישהי
מישהי יקרה אני מקווה שהפעם את לא תחשבי שאני נודניקית, ואת לא חייבת לענות לי, אבל למה אסור לך טיפול תרופתי? שלך, תמי.
תמימי היקרה,את אף-פעם לא היית וגם לא עכשיו לא נודניקית,אסור לי טיפול תרופתי עקב בעיה רפואית כלשהיא,שעל-מנת לשמור על זהותי לא אחשוף אותה כאן. אבל שוב אני חוזרת ומדגישה - את בכלל לא נודניקית,ואני שמחה לראות את התייחסויותייך לדבריי. מישהי
