האם אני 'רעה'?

בעיקבות הOCD והדאגה המתמדת לניקיון, כל אירוח בבית(אפילו שזה בית-הוריי)הופך להיות כמו 'סיוט' עבורי, ובמקום להינות מהאורחים אני חשבת רק 'שהשטיח לא יתלכלך' וכו',במיוחד עם באים גם ילדים קטנים; ואני רבה עם משפחתי על-כך; אינני עושה זאת מרוע -זה באמת מטריד אותי מאוד (והם לא מבינים אותי),האם זה אומר שאני 'רעה' מטבעי?או לא אובהת אנשים? אני 'נלחמת בעצמי' רוב הזמן בין הרצון להיפטר מבעיית הOCD ובין הדאגה שלי מה'לכלוך' שיהיה מהאורחים,ומכך שלא תמיד שומרים על הילדים שלא ילכלכו ולא יאכלו בסלון וכו'. מה עושים? אני מיואשת מכך,אבל מסתירה זאת ממשפחתי-כדי שלא ינצלו זאת לטובתם.

ואני מתביישת לשאול,אך זה מטריד אותי רבות,אם התנהגותי בפורום מעידה על זה שאני 'נודניקית' שנדחפת לשיחות(אולי) או של אחת שכופה את עצמה על אחרים,או -גרוע מכך- על אחת שלא בא כ"כ לשתפה בשיחות(לא מקובלת) אך כיוון שהיא שואלת כל הזמן אז עונים לה (כי לא נעים לא לענות ולא להתייחס). אני יודעת שזה נשמע נורא,אבל ככה אני מרגישה גם בחיים והפחד שלי הוא שככה אני גם בפורום,ולא כותבים לי זאת כי לא נעים. יכול להיות שזה רק 'בראש שלי' אבל זו הרגשה נוראית להרגיש מישהי 'לא חשובה' שלא אוהבים אותה ושאולי לאף-אחד לא איכפת ממנה,ואולי מרחמים עליה,ולכן משתפים אותה בשיחות. יש אמת בדבריי או שאני מדמיינת זאת?בבקשה תענו לי בכנות.

אני מודה לכולכם מאוד על תשובותיכם,אינכם יודעים עד כמה זה 'מחמם לי את הלב' שיש לי עם מי לדבר (חוץ מהפסיכולוג והפסיכיאטר-שלא תמיד זמינים),ועוד עם קבוצה של אנשים שמבינה מה עובר עלי ואולי(איני יודעת)חלקכם עברתם או עוברים מה שאני עוברת. כבר זמן רב אני רציתי לשאול אתכם-אם נמאסתי עליכם וכו' וחששתי-שלא 'אראה רע' בעיניכם. העובדה שאינכם 'שופטים' אותי עוזרת לי מאוד. ראיתי את תשובותיכם רק היום,ורק עצם ההתייחסות לשאלתי כבר גורמת לי להרגיש טוב.בנוסף קיבלתי ממכם הרבה עיצות מעניינות ואתרים מעניינים (כמו הכתבה,הפורום). אני מתנצלת שאיני מתייחסת לכל אחד שהשיב בנפרד(למרות שבהתחלה רציתי לעשות זאת),פשוט זה בלתי אפשרי. דרך-אגב משפחתי יודעת על 'מחלתי'(ה-OCD )אבל משום מה {למרות שהם אנשים מלומדים}הם לא מוכנים לקרוא חומר שאני מביאה להם על ההפרעה או לראות תוכניות על-כך(במיוחד אחי-שבד"כ הכי הרבה יורד עליי על-כך).למרות שבביקור הביתי שערך הפסיכולוג אצלי הם השתתפו ברצון,אבל יותר נהנו להבין ממנו את הקטע של 'לא לוותר לי' במקום להבין מה עובר עליי. הביקור אתמול בסוף היה טוב מהמצופה,ו'השטיח לא התלכלך' כי לא אכלו בסלון,וראיתי שאני קצת מתגמשת ומוותרת-ואפילו מרשה להיכנס לחדרי עם נעליים,אז אולי לא הכי נקי,ומבולגן(מהילדים),אבל אני מרוויחה חברים (המבוגרים)וקירבה לילדים החמודים. {שמשפחתית קרובים אליי-וכדי לא לחשוף את זהותי אתי רוצה לפרט}. דרך-אגב,כבר מזמן רציתי לשנות את הכינוי 'מישהי' אך עדיין לא מצאתי למה,ואשמח לקבל הצעות ממכם. ד"ר הידש חשוב לי לקרוא גם את דעתך בנושא זה,על-אף התשובות הנהדרות ו'מחממות-הלב' שקיבלתי כאן,אז בבקשה 'אל תפסח עליי'. תודה לכולכם, וחג-שמח

כתבתי קודם כרבע שעה הודעה ופתאום היא נמחקה ונעלמה,דבר מעצבן מאוד,נכון?... שקורה לי הרבה לאחרונה. אז אנסה לשחזר שוב את הודעתי (שאולי בטעות כן נשלחה). האם לדעתכם אני אובססיבית בכל מה שקשור לגלישה בפורומים,לפי דברי אחי (שבמקרה פעם 'קפץ' לו הפורום שגלשתי בו וראה מה שכתבתי על ה'לחץ מהאירוח בחג'),ומאז בכל פעם שאני גולשת (שזה לצערי-הרב,אצלו בחדר) אם הוא רואה שזה פורום הוא מיד 'יורד עליי' שאני אובססיבית ושכל עיניין הפורומים הפך לאובססיה אצלי, ואומר זאת גם להוריי,ומסרב לקלוט שהפורומים האילו(פסכיאטריה,פסיכולוגיה וכו') עבורי זה הרבה יותר משאלות ותשובות,ושאפילו עצם הגבה על סוגיות שאחרים מעלים והשתתפות בדיונים או העלאת סוגיות שמעניינות אותי-תורמת לי מאוד. וזה שאני נכנסת מספר פעמים ביום(כמובן - אם יש לי זמן ואם המחשב פנוי)זו אינה אובססיה. מעניינת אותי דעתכם ובוודאי שדעתך(ד"ר הידש) על כך. האם בנושא זה אני אובססיבית? ומה עושים כשאין פרטיות אפילו בגלישה במחשב?

היי מישהי קודם כל את ממש אבל ממש לא רעה!!! יש לך בעיה והבעיה הזאת היא שגורמת לך להגיב בצורה כזאת. הצורך להסתיר את הבעיה מהמשפחה גורם לבעיה להיות הרבה יותר רצינית וקשה להתמודדות. לפעמים צריך להגיד ולהסביר שזה מפריע או לבקש שישתדלו לעזור לך ויתנו תסומת לב רבה יותר לנושא הניקיון. במצב כיום את סובלת גם מהפחד מהליכלוך וגם מהניסיון להסתיר את הבעיה. מן הצד השני המשפחה סובלת משום שהם לא ממש יודעים או מבינים מה קורה אבל מרגישים שיש משהו. בן אדם שיש לו בעיות שמיעה למשל יכול להסתיר את זה מהסביבה שלו ולהיות כל הזמן במתח בנסיון לשמוע מה שמדברים איתו ובאותו זמן לדאוג שחס וחלילה לא יהיה מצב שהוא פיספס משהו, לא שמע נכון, או לא הגיב נכון. המתח והחרדה שלו עוברים לסביבה ומשפיעים עלייה. התגובות שלו גורמות לסביבה לחוש אי נוחות ובכללי הסביבה פשוט לא מבינה מה הבעיה שלו ולא יודעת להגיב בהתאם. אבל אם אותו אדם ישתף את הסביבה שלו בבעיה ויבקש את העזרה שלהם הם ידעו יותר טוב איך להגיב ולהיות איתו בקשר וכך גם הוא וגם הם יהיו הרבה יותר רגועים בתוך הסיטואציה. בהצלחה פרוזי

למישהי, קודם כל את שואלת אם את מפריעה? אז אני מניחה שאת רוצה תשובה כנה. מה שלי באופן אישי צורם הוא הכינוי "מישהי" לדעתי זה מעיד על מה שאת חושבת על עצמך, כמו שכתבת שאת "סתם מישהי". אולי זו הקלישאה הכי שחוקה שיש, אבל בואי נתחיל בהחלפת כינוי , משהו עם יותר משמעות וזהות? ברור שאינך מפריעה ואינך מטרידה ולאט לאט כשרמת החרדה שלך תרד את גם תפסיקי לחשוב כך אני מקווה :-) והנה משהו שבדיוק קראתי http://zone.walla.co.il/?w=/2702/892894 דנה

את לא רעה :-) אני גם סובלת מאו סי די וזה קשה רק שתדעי שיש פורום מדהים לאו סי די בתפוזhttp://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=15 תרגישי טוב

למשהי יתכן שחשוב לך מאוד שיכירו בך ובתכונותיך המיוחדות ויקבלו אותך כפי שאת, כך שאני לא מבקר אותך ומקבל אותך למרות שזה עלול להיות לא קל אם יהיו שאלות רבות, בינתיים זה לא המצב. חשוב לך שאנשים יקבלו אותך וגם משפחתך אבל חשוב יותר שאת תקבלי את עצמך עם החרדות שישנן ועם הקשיים. כך שתוכלי מכאן להתקדם וללכת קדימה. כל טוב דר' גיורא הידש