מופנה לכל מי שרואה הודעה זו.תקדישו בשבילי 2 דקות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכם וחג שמח, קודם כל אני מצטער על אורך המכתב אבל אני מתחנן שתשארו לקרוא אותו עד סופו ותגיבו. ברצוני לשתף אתכם במצב בו אני שרוי וחשוב לי נורא לדעת ולהבין האם בעיה כזאת מוכרת על ידיכם או שאני יוצא דופן? לפני כחצי שנה חזרתי להרגיש לא טוב אחרי שנה שבה הרגשתי מצויין(כל זה אחרי שלוש שנים קשות של חרדות)ונאלצתי להפסיק את הטיפול בשל התופעות לוואי הקשות שלהם(מרוניל, למי שמכיר בשילוב של לוסטרל 50 מ"ג וליתיום 900 מ"ג). בכל אופן כשהבעיה חזרה היא אופיינה שוב בחרדות, אך הפעם קלות יותר, ובדיכאון. בהתחלה, בכיתי לא מעט, הרגשתי מועקה ופחדים. חזרתי לקחת את הטיפול שהצליח בפעם הראשונה, רק שהפעם לא היתה שום הטבה ולכן עברתי לסימבלטה שאף היא לא עזרה ורק "הרגה" אותי בתסמיני גמילה שלה. כעת אני בטיפול משולב של איקסל 200 מ"ג עם לוסטרל(100 מ"ג) ודפלפט 600 מ"ג. הרעיון בטיפול הנוכחי,מבחינת הרופא שלי, הוא להביא אותי לשילוב שדומה לקודם שהצליח.רק ביום רביעי הקרוב אני אהיה 3 שבועות עם הלוסטרל כאשר ל - 100 מ"ג עליתי רק לפני שבוע(עד אז 50 מ"ג) ועם האיקסל 6 שבועות כאשר לפני 3 ימים עליתי ל - 200 מ"ג ואת הדפלפט עליתי ל - 600 מ"ג לפני שבוע וחצי כאשר הרמה בדם היתה נמוכה אך קרובה לגבול התחתון עם 400 מ"ג. צר לי על ההקדמה הרבה, אבל העניין הוא כזה: כיום עיקר הבעיה שלי היא "חוסר רגש". אני מהלך, מטייל, עובד, עושה הכל מבלי להרגיש כלום, כמו זומבי, כמו רובוט. אם זה לא היה עצוב כי זה החיים שלי זה היה מדהים אותי, כמו תופעת טבע.אני לא סובל כמעט מדכדוך,מועקה או פחדים(הם קיימים זה לא שהם נעלמו, אבל לא לרוב).אני לא מריח כלום(במובן המטאפורי כמובן), לא חווה אהבה או כל רגש. לדוגמא, אשתי כרגע בהריון שטרחנו להשיגו כמעט שנה של טיפולים, אבל לי זה לא מזיז(לא מרוע), לא עושה לי כלום וזה משגע אותי. אני כבר לא בוכה, גם כשאני מבין שהמצב שלי לא טוב, כאילו שרפו לי את הפיוז של הרגש במוח. הייתי אצל פרופסור מומחה בתחום הפסיכיאטריה שאמר כי החוסר רגש שאני מדבר עליו מייצג/מאפיין דיכאון, אבל לי זה ברור כי חוסר רגש הוא נלווה לדיכאון(ודגש על הנלווה) ולא הדיכאון עצמו. דמיינו את עצמכם יושבים בבית, רואים טלוויזיה או יוצאים לטיול עם חברים(כמו עכשיו בחול המועד), לא מרגישים רע בכלל אבל לא מרגישים כלום, כמו חי-מת, אבל שוב עם הדגשה: בלי סבל אקטיבי(אלא סבל לא אקטיבי). נראה לי טפשי ביותר שקוראים לזה דיכאון(מבלי לזלזל באף אחד) ושאני לוקח תרופות לזה. אני כל הזמן חושב, אולי התרופות הביאו אותי למצב הזה, כאילו הקפיאו את הכל כולל הדיכאון והחרדות עם הרגש ואולי אני צריך להעיף אותן לאלף עזאזל(סליחה על הבוטות). אני לא יודע מה לעשות, אני נורא מבולבל. אף פעם לא הייתי ככה חסר אונים בקשר לעצמי. פעם שעברה שהיו לי חרדות, זה היה כל היום וכל הזמן כך שהיה ברור מה הבעיה, אבל היום זה משתנה פה ושם אבל הרוב המוחץ הוא הכלום הזה... מה לדעתכם קורה לי וחשוב מכך האם בעיה כזאת מוכרת לכם במישרין או בעקיפין? נראה לי שאתם לא מכירים כי אני בטוח זן מיוחד ואין סיכוי שאחד מכם ו/או הרופא נתקלתם בזה...ככה אני מאמין.
המצב שאתה מתאר מוכר לי היטב, מחוויה אישית של דיכאון. בהחלט זה חלק ממה שמכנים דיכאון. חוסר רגש, מן רגש על "פריז", מצב בו אי אפשר אפילו לבכות את הכאב הזה שזה הרבה יותר גרוע מלהרגיש עצוב. זה סבל מאד גדול. אבל הוא חלק מהמחלה, והוא עובר, אל תדאג. זה לא משהו ש"דפוק" אצלך באופן מיוחד. זה כנראה איזה תופעת לוואי של חוסר איזון. לא מבינה מדי בכימיה של המוח, בטח הידש ידע להסביר טוב יותר, אני פשוט רוצה להרגיע אותך שהייתי שם והיום אני לגמרי מרגישה, זה לא התרופות, זו המחלה, והמחלה עוברת. תאמין. תרגיש טוב, תמי.
קיבלת רק תרופות הפועלות על הסרוטונין. יכול להיות שזאת הסיבה לאנהדוניה. נסה תרופה הפועלת על הנור~אדרנלין: אדרונקס , איקסל , רמרון , נורטילין ... תרופות אלה מעוררות , גם רגשות ומוטיבציה.
זה יכול להיות חלק מהדיכאון או השפעת לוואי של התרופות, במיוחד כאשר אתה לוקח מינונים גבוהים של שלוש תרופות שונות. לא מומלץ להפסיק את התרופות, כי הדיכאון יחזור. אחרי אפיזודה שניה של דיכאון מאז'ורי צריך לקחת תרופות 5 שנים לפחות באופן רציף. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לעניין זה וכדאי לפנות לאיש מקצוע.
לארז אתה צודק בהרגשה שלך, אתה מתאר יותר ריקנות מאשר דיכאון. אומנם ריקנות יכולה להיות חלק מדיכאון אבל היא עלולה להיות גם תופעת לוואי של תרופות. כך שהאבחנה המבדלת מאוד מורכבת, אולי כדאי להחליף את אחת התרופות בתיאום עם הרופא אחרי שתחכה ותראה את מלוא ההשפעה של הלוסטרל. כל טוב דר' גיורא הידש
