זקוקה לעצה בדחיפות,
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני מרצה במכללה. לפני כמה שנים למדה אצלי תלמידה מחוננת שגם סיימה בהצטיינות,נקשרנו והתחברנו. היא התאהבה בגבר נשוי שאותו אני מכירה היטב. הבחורה פרחה ולבלבה והייתה מאוהבת עד מעל הראש. הגבר הנשוי החליט יום אחד שדי לו מההסתרות מאישתו,מחיי החשאיות,מהחיים הכפולים. הוא נטש את תלמידתי המוכשרת שבורת לב וכואבת. היא הלכה ודעכה,הלכה ונמוגה. פנתה אליו מספר פעמים אך הוא נפנף אותה באכזריות. לפני כמה שבועות הבחורה התאבדה. איש אינו יודע את הסיבה,גם לא הוריה או חבריה. רק אני הייתי בסוד העניין. פניתי אליו עם המידע על התאבדותה. הוא אינו מרגיש אחראי,ממשיך בחייו כרגיל בעוד הילדה המקסימה הזו שוכבת תחת עפר עמוק באדמה. אני מכירה היטב את אישתו,האם לספר לה ? מרגישה צורך אדיר להענישו אך איני יודעת כיצד. אנא עזרו לי,הנושא אינו מרפה ממני.
לאלונה, קראתי את מה שכתבת ואני חושבת שאני מצליחה לשמוע את הכאב. ללא ספק לאבד חברה/תלמידה זה קשה ובטח שבנסיבות טראגיות כאלה. אבל אני חושבת שני דברים מרכזיים- עד כמה שרצונך להעניש אותו מובן ואנושי, זה לא יחזיר לך את חברתך, ובנוסף, את מענישה אדם נוסף, את אשתו, ופוגעת גם בה. אני לא יודעת אם ההתאבדות הייתה תוצאה של הפרידה, ואני מניחה שחברתך ידעה שהוא נשוי? ובכל זאת בחרה להיות איתו בקשר? ובכל התקופה שאחרי הפרידה לא סיפרה לאשתו ולא חשפה זאת? לכן נראה לי שעד כמה שזה נראה אולי לא הגיוני, את צריכה לכבד את ההחלטה שלה. פרידות הן דבר קשה, ואהבה היא באמת משהו שגורם לפריחה ולבלוב ושמחת חיים ואני מבינה את העצב העמוק שלה בעקבות פרידה/נטישה שלו, אבל עם כל הכאב גם פרידות הן חלק מהחיים ולכן אפשר להבין גם את עמדתו של הבחור שאינו מרגיש אשמה, כמובן שייתכן שמה שקורה בתוכו הוא שונה לגמרי מהצהרותיו כלפי חוץ. אני לא חושבת שלספר לאשתו יועיל במשהו למישהו, להיפך, את יכולה להרוס חיים של ילדים, של אשה וכך הלאה ונכון שזה נראה אכזרי שהיא שוכבת מתחת לאדמה והוא ממשיך לחיות, אך לעניות דעתי אין כאן מקום להתערב, אלא רק אולי לנסות לטפל בדרך מסויימת בכאב שלך. תהיי חזקה, דנה
שלום דנה, ישנם מספר פרטים שלא כתבתי קודם, הנערה הייתה בת 22 במותה,הגבר הנשוי בן 50 הרומן בינהם החל כשהנערה היתה בת 18,כך שהיא הייתה כמעט קטינה בעוד הוא גבר מבוגר ומנוסה. הוא שיחק בריגשותיה כאשר ידע בודאות את תוצאות מעשיו. היא ניסתה לפנות לאישתו פעם אחת,אך זו קיבלה את גירסת בעלה שטען כי הנערה בודה הכל מליבה. פרידות הן אכן דבר קשה,אבל פרידה שכזו קשה שבעתיים. הנערה התיעצה איתי לא אחת,בכל הפעמים הסברתי לה כי זהו קשר לא בריא שסופו עלול להיות מר,היא כמובן,חסרת ניסיון,לא קבלה את דעתי והתענגה על רגעי האושר שהציפו אותה. אכזריותו של האיש כלפיה היא בלתי נסלחת,הוא היה אהבתה הראשונה והוא גדע אותה ביום אחד,בבת אחת וללא הרבה מילים. היא לא עמדה בזה ונקלעה למערבולת רגשות,סרבה לשתף אנשי מקצוע,הלכה ודעכה עד מותה. אין לי מילים לתאר את הרגשתי ואת צערי על שלא יכולתי לעזור. התחושה שלי היא כאילו הוא רצח אותה ,כי הרי יכול היה לנהל את הדברים אחרת,לשבת איתה,להסביר ולתמוך עוד קצת,להפנותה לעזרה מקצועית,לנמק....כל דבר היה עדיף על פני הפניית עורף פתאומית שכזו. אינני יודעת לאן לתעל את כעסי. מתחשק לי להענישו. מתחשק לי להעניש את אישתו. שניהם הפנו לנערה הזו עורף וסרבו להקשיב ולו לרגע. דרך אגב, זו איננה בגידתו הראשונה באישתו,היו פעמים אחרות שאני יודעת עליהם, אישתו חשדה פעמים רבות אך בוחרת להתעלם. מי ידבר בשם הנערה הזו? מי אמור לשאת בעונש על מותה בגיל כה צעיר? האם אין כאן אשמים? קשה לי נורא לשכוח ועוד יותר קשה לי לסלוח. מה אני עושה עכשיו?
