התקף פסיכוטי חד- פעמי

לד"ר הידש שלום! אני כשנה לאחר התקף פסיכוטי שהיה ראשון ובטוחה שגם האחרון, מאחר והנסיבות שהביאו אותי לכך היו בלתי שגרתיות ומיוחדות במהותן, האירוניה שבדבר שהם נבעו "כנבואה המגשימה עצמה", בעקבות טיפול פסיכולוגי כושל וטחינה עצמי עד דק דרך השתתפות בדיונים פסיכולוגיים בנושאים קשים ומבהילים. השאלה היא, בעקבות מאמרים שקראתי ותחושותי האישיות שלעולם לא ניתן לחזור לאותו אדם ממקודם, מבחינת האנרגיות והויטאליות הרבה שניחנתי בה. קראתי שאדם, יכולתיו ואישיותו נמחקים כתוצאה של התקף פסיכוטי, האם הפגיעה היא כ"" קשה? אני מתפקדת רגיל אך אם זאת אני חשה כי ההתלהבות שהייתה בי כלפי החיים, הנחישות, המוטיבצייה, שמחת החיים, הרצון להצליח...כל זאת דעכו. גם התחושה שאיתה הייתי קמה בבוקר, חיוך וחוזק פנימי אינם כפי שהיו קודם, נכון לאומר שמאז לא הרגשתי בהם ולו אף לדקה אחת. אני חשה מתוסכלת, מוטרדת מהעניין ורוצה להבין באופן מהותי, האם תחושות אלו נפגעו לבל ישובו (עברה שנה מאז, ההתקף היה במשך 5 חודשים אם בוחן מציאות נמוך, והמון מחשבות יחס) לא אושפזתי או משהו כזה, המשכתי להתנהל יחסית כרגיל אך עם סערת רגשות מאוד גדולה בטיפול ובעקבות הטיפול. אז מה באמת ניתן לאמור שיניח לי את הדעת במובן כזה, שהתשובה תהא עד כמה שניתן מדוייקת ואמיתית. האם פסיכוזה שאדם לקה בה באופן חד- פעמי פוגע בעוצמתיות של האדם לצמיתות? האם הדבר אומר כי התמוטטות החלישה אותי ברמת ההגנות שלי, לצמיתות? היום אני פחות מוטיבציונית מקודם. תודה לכל תשובה אמיתית ומעמיקה. עינת

עינת היקרה אני חוויתי שני התקפים פסיכוטיים. לא חד פעמיים, כן במסגרת של איזו פרה- דיספוזיציה ביולוגית, מה שאובחן אצלי כמניה דפרסיה. גם אני לא אושפזתי. גם אני המשכתי לתפקד כרגיל מבחינת מסגרות החיים, בשתי הפעמים- בפעם הראשונה בצבא, בפעם השניה באוניברסיטה. וגם לי לקח זמן להתאושש מהפסיכוזות. ושנה זה יחסית לא הרבה זמן, כשחווים חמישה חודשים של התפרקות, חוויה פסיכוטית היא מאד עוצמתית ומבהילה, לא פשוט לאבד את השפיות ועוד יותר לא פשוט לחזור חזרה לחיים, עם כל מה שכרוך מהחלמה ממצב כזה. יחד עם זאת, הרבה מאד אנשים חוו פסיכוזות ואחריהם המשיכו לתפקד בצורה מאד וויטאלית ואף השתמשו בחוויות המעשירות מהפסיכוזה להמשך התפתחותם הפנימית. ואני מאמינה שגם את תחזרי לכוחותיך לאמונה שלך בעצמך ולאותה וויטאליות שאיפיינה אותך בעבר. רק תתני לעצמך את הזמן, ואולי גם ניתן להעזר באיש מקצוע יותר מוצלח ממי שהיה לך ובעקבות הטיפול שלו חשת כל כך מוצפת. אני עונה לך את התשובה ממקום אישי ולא ממקום מקצועי. אם תקראי בספרים יש תיאורים של מחלת הסכיזופרניה, שגם היא יכולה להתחיל ממשבר פסיכוטי ובעקבותיה יש דלדול והתדרדרות של הקוגניציה והתיפקוד הרגשי. משום מה לא נראה לי שאת שם. וגם את מרגישה שלא. אני מאמינה שמה שאת חווה זה בהחלט תגובה נורמלית למצב לא נורמלי... ותני לעצמך את הזמן להתאושש... רק טוב, תמי.

לעינת תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה. השאלה קשה ולעתים קשה יותר לתת תשובה אינדיווידואלית. אבל באופן כללי ישנן מספר אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שהאבחנה אינה מדוייקת ואולי האבחנה היא קשה יותר, ואני מקווה שאין זה כך אצלך. האפשרות השניה היא מצב של דיכאון, דיכאון שבו מרגישים ירידה בשמחת החיים ובאנרגיות. ישנו דיכאון ממשי וישנו מצב של דיכאון אחר פסיכוזה שהוא פחות דיכאון אלא יותר חוסר אנרגיות והתרוקנות עד אשר הגוף והנפש חוזרים לכוחות הראשוניים. כמובן שהתחושות הללו עלולות להיות בהשפעת התרופות והן יחלפו עם הירידה במינון של התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש