שנצא מעבדות לחירות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שנצא מעבדות לחירות שנשתחרר מכבלים פנימיים שלא ניתן לפרעה הפנימי להכתיב את דרכינו החדשה במסעות הפנימיים של נפשינו ובדרכינו בעולם שלא נקבל מכות-לא דם, לא צפרדעים שקשה לבלוע ובעיקר שלא נשרה בחושך אלא שתמיד ילווה אותנו האור ויחד עם פריחת הפרחים ומעוף הפרפרים נמשיך כאן ביחד ליצור לאהוב ולחשוב את שליבינו יחפוץ שכל אחד יספר את ההגדה הפרטית שלו שתמיד יהיה מי שיקשיב כי בכל דור ודור חייב אדם לספר את סיפורו בצליל בשיר בציור או סיפור וככה, עם היצירה לצאת מבין המיצרים הפנימיים לצאת ממצריים וסוף סוף להגיע אחרי ארבע מאות שנים של עבדות וארבעים שנה במדבר להיות בני חורין. אמן וחג שמח, תמי.
תמי יקרה, אמן ואמן ואמן - מאחלת זאת לך ולכולנו. שהעבדות תומר בחירות (ולו לשברירי רגעים, כך שנוכל להיות מוזנים מהם לזמן מה אחר כך), שהמכאובים יוכלו למצוא את דרכם אל ההבנה של המשמעות שצרופה להם, כך שיהיה בידינו לעשות שינוי ולגדול. תודה שאת משתפת אותנו, אותי, בסיפור הנבנה שלך, ביצירה היפה שלך. אני מקווה שזו האחרונה תוכל תמיד להסב לך הקלה ושחרור מן הכבלים (כי גם אם עוד לא הגענו אל הארץ המובטחת - ואולי לא נגיע אליה לעולם...- הרי שבעצם הכתיבה, בעצם האמירה, בעצם כיתות הרגליים בדרך אל-, יש כבר את טעם ההבטחה של אותה הארץ). אני חייבת להקצות שורה לאותו פרעה פנימי שמחולל גם בי שמות לא אחת - הוא מכשיל את דרכי, מקשה את לבי (כפי שאלהים הקשה את לבו שלו), ובסופו של דבר המאבק בו גורם לי לעייפות וויתורים אינספור. חיבוקי חג ושוב אמן, הדסה
האם באמת יש מקום אמיתי כזה של ארץ מובטחת, או שכל הרעיון זה המסע אל הבלתי מושג, ומה שאנחנו מרוויחים מהמסע הזה. כמו אודיסיאוס, שהלך כל ימיו אל איתקה, ולא הגיע, אבל כתוב: "איתקה העניקה לך מסע יפה, אילולא היא, לא היית יוצא לדרך..." ואחרי השיחרור מהעבדות, אנחנו צריכים קצת את המדבר, שבשתיקתו יאפשר לחירות הפנימית שבנו לצמוח, ללא הפרעות, ללא רעשים. חג שמח ופורה, תמי.
