לד"ר הידש

למה לא התייחסת לשאלתי מה- 1/4 ודילגת עליה?אני יודעת שזה זה בטח ישמע לך טיפשי,אך בגלל הרס הקשר שאני מרגישה כרגע עם הפסיכולוג שלי,כשגם אתה לא עונה לי(למרות שאני שמחה שמשתתפים אחרים כן התייחסו לשאלתי)-אני מרגישה מקופחת ומתוסכלת מכך,כי לכל האחרים התייחסת ורק לשאלתי לא. אם יש סיבה שאינך מעוניין לענות אשמח לדעת מהי,כי תמיד אני רואה שאתה עונה תשובות עינייניות שעוזרות מאוד. העתקתי שוב את שאלתי כדי שלא תצטרך לחפשה אם תרצה לענות. מחבר: מישהי תאריך: 1.4.2006 שעה: 15:45 בפגישות האחרונות הגעתי למצב שאני מרגישה שהטיפול לא מתקדם ולא יכול להתקדם יותר לשום-מקום,הגעתי כמו ל'נקודת-רווויה'; ושמתי-לב שגם המטפל שלי- אולי- 'מותש' ממני ושאין לו כ'כ חשק לפגישות,ועושה הכל כדי לסיימן מהר מאוד וגם בזמן הפגישה אין לו במיוחד חשק, ולכן מדבר (לפעמים) על נושאים שלא קשורים,או קם והולך (לדקה-שתיים,פה ושם) לבדוק דברים אחרים,ואני שמה-לב שהוא רק מחכה לשניה שהפגישה תיגמר; אני חייבת לציין שיחס זה התחיל רק לפני זמן קצר,ושקודם הוא לא היה ככה.כיוון שאני מטופלת באופן פרטי, אני מרגישה שממש חבל על הכסף שאני מבזבזת,אם למטפל שלי לא מתחשק לטפל בי. אני יודעת בוודאות שהוא מטפל טוב ואמין (מבחינה זאת אין בעיה),אך איני יודעת מה לעשות -אם להמשיך את הטיפול ולראות מה יהיה,או להודיע לו על רצוני להפסיק את הטיפול,או להתייעץ איתו?והאם לספר לו על תחושותיי מהפגישות האחרונות? בתודה מראש, מישהי מיואשת מהמצב

שלום מישהי. ראיתי גם פנייתך בפורום הסמוך. כאן זה פורום של פסיכיאטריה- אז אני לא חושבת שהוא יענה לך. לדעתי תרשמי בפורום פסיכולוגיה קלינית לליאת (היא מקסימה).או בפורום פסיכותרפיה. השאלה אם התחושה שהטיפול לא עוזר ותקוע קשור גם למצבים שלך מחוץ לטיפול? גם שם את מרגישה תקועה? יכול להיות שזה משהו שצריך לעבוד עליו. אולי גם יש לך מעין פחד נטישה או דימוי עצמי נמוך הגורם לך לפרש כל דבר שהוא עושה לרעתך... שיהיה בהצלחה

ד"ר הידש תודה על תשובתך למטה,ולממליצה-תודה על המלצתך, אך איני חושבת שתחושת התקיעות בטיפול קשורה ממש לחיי הפרטיים,אלא יותר לחוסר חשק של המטפל שלי לטפל בי. ד"ר הידש- איני יכולה להגיד משפט כמו שציינת שאני מכבידה על אנשים ולכן הם קצרי רוח איתי,כי אז זה אומר שאני היחידה שאשמה ואחראית לחוסר היחס שאני מקבלת, וזה לא נכון ורחוק מאוד מהאמת.