ושוב אתכם בשאלה

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

30/03/2006 | 19:11 | מאת: נורית - אמא של...

זוכרים? בני היקר חולה סכיזופרניה, השתחרר מאישפוז של כשלושה חודשים. לוקח ריספרדאל מידיי ערב. נרשם לבית ספר לאילוף וטיפול בכלבים,( מצאתי שזה מקום שיעשה לו טוב וישפר את הרגשתו והוא היה נלהב בהתחלה ) בבית הוא שקט, נעים, היחסים ביננו טובים. לא מדברים הרבה, קצת צוחקים והאווירה טובה. (מזכירה לכם, אחרי 7 שנים קשות מאוד של התפרצויות והתנהגות חריגה ביותר...) בימים האחרונים הוא נוטה לשינה מרובה, לא כל כך מתמיד ביציאה לכלבייה. אני כל הזמן מתלבטת אם "ללחוץ" או להרפות. באינטואיציה שלי אני חשה שאני צריכה לזרום, לתת לו להגיע לתובנות לאט לאט. אני מרגישה שהוא מתבאס מזה שהוא ישן הרבה אבל זה מה הוא מרגיש. עייפות. מידיי פעם הוא שואל כזה: "למה אני ישן ככה? לא בא לי לעשות כלום, מה קורה לי עד מתי אני אחיה ככה"? הוא משחק במחשב, רואה טלוויזיה. מצד אחד אני כל כך שמחה שהוא במקום הרבה יותר טוב מפעם ומצד שני לא יודעת מה קורה עם הנטייה הזו לישון הרבה מאוד. האם זו המחלה? האם האסימון מתחיל לרדת להבנת המחלה והוא קצת "בורח" ? נא הנחו אותי כיצד להתייחס ואם התופעה מוכרת. אגב, הרופאים המליצו גם על לוריבאן ופנרגאן אבל הוא מעדיף לקחת רק את הריספרדאל ובאמת אין מחשבות שווא ואין פראנויה. רק עצבות ושינה ואי חשק לצאת מהבית... תודה מראש, חיבוק מראש גם !!!

31/03/2006 | 02:45 | מאת: מיכאל

הי נורית... טוב לשמוע שבנך במצב יציב סוף סוף אחרי תקופה כל-כך ארוכה, ושהוא גם מצא עיסוק לרוחו. זה נשמע ממש טוב ומאוד מעודד, נראה לי שאת יכולה להרגיש מעודדת. רק רציתי להגיד לך, שגם אני סובל בדיוק מתופעת הלוואי הזו, וגם אני לא ממש יודע אם זה מהתרופות או מהמחלה. כוונתי שאני ישן המון. אם כי אני מתפקד באופן רגיל בעבודה, וכשאני עובד בבוקר אז אין בעיה. ואולם, כשאני עובד בצהריים או בימים שאני לא עובד, אני מסוגל לישון גם יותר ממחצית היממה, וזה ממש מטריד אותי מצד אחד. מצד שני, אולי זה לטובה, שינה היא גם סוג של מרפא...דווקא ביום ראשון קמתי יקיצה טבעית בשבע בבוקר, וזה מאוד שמח אותי, אבל לא חזר על עצמו. נשמח לשמוע עוד בשורות טובות ממך... שולח לך גם חיבוק מיכאל

31/03/2006 | 16:34 | מאת: תמימי

נורית יקרה אם הבעייה היא שינה, אז לא נורא, לא? נהדר שיש לו את הכלבייה. נהדר שיש לו אותך. ולאט לאט אולי גם העייפות הגדולה הזאת קצת תתמתן והאנרגייה תחזור. אחרי הכל, אחרי שנים כל כך סוערות, כנראה שהגוף דורש את שלו. כמובן שכדאי לדבר על העייפות הזאת גם עם הרופא המטפל, אולי בתרופות עסקינן... למרות שרספרידל למיטב ידיעתי היא תרופה טובה עם מעט תופעות לוואי. מה עם מועדון אנוש? יש לי ידיד שממש נהנה ממועדון כזה, אולי זה גם יעזור לבן שלך להתמודד עם מחלה לא פשוטה בכלל? שבת שלום, תמי.