אני מודאגת ואובדת עצות לגבי אמי

שלום אני מצטערת על האורך, אך אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות. הפעם אני לא פונה לגביי אלא לגבי אמא שלי. אני די אובדת עצות לגביה. אמא שלי היא אדם שרגשות שלה תופסים חלק נכבד מאשיותה. יש לה נטיות לחרדה ודיכאון ויכול להיות שזה תורשתי אצלנו במשפחה. סבתא שלי ז"ל, אמא של אמי, היתה כזאת, אמא שלי, אני מטופלת נגד דיכאון וגם אחותי ואחיינתי יש להן משהו רגשי. אנחנו עלינו מחבר העמים לפני כ-15 שנה. אמא שלי בת 60 ולאחרונה מצבה הדרדר. תמיד עולם הרגש היה דומיננטי אצלה אך היא תמיד התמודדה איתו בצורה לא יעילה - ע"י הדחקות, הכחשות, הרגלים לא בריאים, כגון עישון. אבל עד לפני מספר שנים אני דווקא זוכרת אותה פורחת, היא גם נראית צעירה לגילה. וזה נראה שנקודת השבירה שלה היתה כשאני נכנסתי לדכאון ואז עוד גרתי בבית והיא כנראה לא ידעה כיצד להתמודד עם הדיכאון שלי. ללא ספק שהעלייה הוסיפה קושי רב על העולם הרגשי והבעיה העיקרית היא בכך שאדם שבא מחבר העמים בד"כ לא מאמין בכוחה של הפסיכולוגיה. התחום הזה נראה להם זר. הרבה פעמים מחפשים את הפתרון בפסיכיאטריה ומעבר לכך באופן כללי הפגנת רגשות שליליים מאוד לא מקובלת. בנוסף לכך, כנראה שלאמא שלי יש גן של התמכרות: היא מתמכרת להרבה דברים-עישון, טלוויזיה, קריאת ספרים, קולה והכי גרוע, לפני כשנה היא החלה להפריז בהרגלי השתייה שלה ויש לה מצבים שהיא שיכורה לגמרי. נראה שהיא שרויה בדיכאון די קשה, היא ירדה מאוד במשקל וכל הזמן יש לה תירוצים לאי רצון שלה לאכול, לכך שהיא מצוננת לעתים קרובות ודברים אחרים. היא נראית מאוד עצובה, מפוזרת, שוכחת דברים ומאוד פסימית. ואיפה אבא שלי בכל הסיפור הזה? הוא סיפור בפני עצמה והוא לא רוצה ולו לרגע להבין את מצבה ולתמוך בה ובכלל גם לו יש חלק בהידרדרות שלה במצבה. אני עזבתי את הבית לפני כשנה ואחותי גרה עם משפחתה בחו"ל. אמא שלי כל הזמן אומרת שאני ואחותי כל עולמה בשבילה שזה קצת מלחיץ כשהיא אומרת את זה כי אנחנו רוצות שיהיו לה גם חיים משלה. לפעמים נדמה שהיא מוכנה לתת מעצמה את הכל ואנחנו רוצות שתשאיר גם בשביל עצמה. ניסיתי לדבר איתה מספר פעמים על מצבה אך היא כל הזמן אומרת יהיה בסדר ואני מסבירה לה שכדי שיהיה בסדר, צריך לפעול ולא רק להגיד. ניסיתי למצוא לה טיפול פסיכולוגי מישהו דובר רוסית אך הבעיה שהיא גם מסרבת ללכת כי לא כל כך מאמינה בזה וגם קשה למצוא מטפל טוב דובר רוסית. מהמשפחה המורחבת אני מתקשה לקבל תמיכה ועזרה וגם לא רוצה לפנות אליהם כי הם בורים בכל מה שקשור לעולם הנפשי והם נוטים להאשים את אמא שלי. אני לא יודעת איך לשכנע את אמא שלי שהיא צריכה טיפול/שינוי ואני לא יודעת איך מתחילים טיפול בגיל 60. יש סיכון שהיא תקרוס מהטיפול כשייפתחו כל הפצעים. יחד עם זאת, יש לציין כי לאמא שלי יש כוחות חזקים והיא תוכל לצאת מזה, לו רק תרצה. גם לאחרונה היא מתחילה להכיר בשתייה המופרזת. קשה לי עם מצבה. אני לא ישנה טוב בגלל זה. אני לא יודעת איזו גישה הכי טובה תהיה עבורה: לנסות למשוך אותה לכיוון טיפול פסיכולוגי או לעשות זאת בדרכים אחרות? אני כל כך רוצה שהיא תחזור לחיים!!! תודה עלך התייחסותכם נטלי

יש בארץ די הרבה פסיכיאטרים שהם גם תראפיסטים וגם דוברי רוסית. לכן מציאת מטפל/ת דובר רוסית לאמך לא נראית כמשימה קשה. כמובן אך ורק אם אמא שלך רוצה טיפול. מוטיבציה היא אחד הדברים החשובים ביותר להצלחה של טיפול נפשי. לדעתי, כל אחד יכול להיעזר בטיפול נפשי, אם יש דברים בחייו שמפריעים לו והוא מעוניין לשנותם. אם הדברים לא מפריעים לה, או אין מודעות למצב, אז יש פחות נכונות ולעיתים אף התנגדות.

לנטלי אני שם פחות דגש על החינוך שאמך קיבלה ברוסיה כיוון שישנם פסיכיאטרים רבים שעלו מרוסיה והם מצויינים. אני חושב שאת יכולה להתחיל לשכנע את אמך להגיע לפגישה עם פסיכיאטר (יש פחות פסיכולוגים דוברי רוסית) והפסיכיאטר ימשיך וישכנע את אמך להמשיך ולהפגש ולהתחיל בטיפול. את צודקת שכנראה יש לאמך בעיה, ואם מדובר על דיכאון חשוב מאוד להגיע לטיפול כיוון שאפשר לצאת ולהבריא מדיכאון. כמובן שאת יכולה להראות לאמך את מה שנכתב כאן בפורום ואולי גם זה יעזור. חשוב שבזמן הזה של הדיכאון תמשיכי לדאוג ולטפל באמך, גם אחותך יכולה לעזור. במצב הזה של הדיכאון חשוב לתמוך באמך ולא ללכת לדברים הבסיסיים של חרדות וחולשות של אמך. כל טוב דר' גיורא הידש