הייאוש והתקווה

הייאוש והתקווה הן שתי נשים שנמצאות בדיאלוג מתמיד זו עם זו. הייאוש אינה מתבוננת בה, בתקווה. היא עומדת על הר של ייסורים, רגליה מדממות מושרשות עמוק עמוק בתוך האדמה. פניה מיוסרות, אזניה אטומות עיניה עצומות ליבה קפוא. התקווה עומדת וגבה לקיר כולה יוצרת מתוך המכשולים חסרת תקנה, חסרת וויתור אישה קופיפית במראיה משנה צורתה תדיר משנה צבעיה כדי למשוך את עיניה ליבה ושורשי כאבה של הייאוש מוכנה התקווה להופעי במערומיה לנבוע מהקיר במיניות נואשת מתחננת לה, לייאוש שתתבונן בה, שתאמין, שתקשיב ידה מונחת על כתפה השמוטה לב צהוב מאחורי גבה מציעה את כל כולה כדי להפיס את ליבה של הייאוש למרות חוסר הסיכוי של הדיאלוג הזה בין ייסורי הייאוש למכשוליה הבלתי אפשריים של התקווה היא מאמינה כל כך מאמינה שהאהבה הצהובה הזאת שבידה תנצח הכל, את החלל האינסופי את השורשים המצמיתים של הסבל את קירות המציאות שמקיפים אותה מכל עבר את העיניים העצומות את הלב האטום ממגע. היא נוגעת במי שאינה רוצה להיות נגועה לא מפחדת מהדחייה, נוגעת בכל זאת, משנה צורתה משנה צבעיה ויודעת שבסוף תנצח האהבה בסוף תנצח התקווה את הייאוש. שבת שלום, תמי.

תמי כמו תמיד , מרגשת רק טוב , מיטל

תודה מיטל על התגובה ושבוע טוב לכולנו, תמי.