לתמימי לדור ולד"ר הידש ולכל מי שיביע את דעתו אודה.

יש לי קרוב משפחה שהוא חולה בנפש. הוא מתלונן שכשהוא נכנס למשל למכולת אז כולם מסתכלים עליו ואין הדבר נכון. כיצד כדאי לענות לו בעדינות מבלי שיפגע? האם אפשר לומר לו בעדינות שהוא טועה או שאם מתווכחים איתו אז מחמירים את הבעיה? כיצד אתם הייתם עונים לו? תודה.

איך קבעת שהוא "חולה בנפש"?רק על-סמך הקטע עם המכולת וסיטואציות דומות,או שהוא הוגדר ע"י אנשי מקצוע כחולה נפש? איני מנסה לשלול את דבריך או משהו כזה,פשוט חשוב לי לדעת אם סתם החלטת כך בגלל התנהגותו,או שהוא אובחן כך. לגבי שאלתך,לדעתי לא כדאי להתווכח איתו (אם הוא באמת 'חולה-נפש'),אלא פשוט להראות לו,ולומר לו,בצורה הגיונית שהוא טועה-אולי להראות לו במה האנשים האחרים עוסקים במכולת,אולי לחזק את ביטחונו העצמי. מקוה שלא נפגעת משאלותיי.

איילת יקרה בהנחה שהאיש אכן חולה, ושהתייחסות סביבתו אליו היא אכן חיובית והפגיעות נובעת רק ממצבו הפנימי, אני לא הייתי מתווכחת איתו. משוגע לא יודע שהוא משוגע, ואדם החש נרדף חש כך ממש, אי אפשר לשכנע אותו בהגיון שאינו נרדף. ראיתם את "נפלאות התבונה"? סרט שמראה בצורה כל כך חייה ומוחשית איך אדם פסיכוטי מרגיש בזמן ההתקף, כמה זה מוחשי, כמה קשה להבחין במצבים כאלה בין המציאות הפנימית לחיצונית, כמה העור דק וכמה ההגנות קורסות. מאד שביר להיות במצב כזה. אני הייתי בטוחה שהשריפה שהיתה ביער שורש (זוכרים, לפני 11 שנים בערך) היא תולדה של המצב הפנימי שלי. שאלתי חברה שלי אם זה באמת נכון. היא היתה רגישה כל כך לא להתווכח איתי. ענתה לי שאינה יודעת. נתנה לי להרגיש שהיא איתי. אל תתוכחו עם ה"משוגע". פשוט תעטפו אותו בחום ובאהבה. תתייחסו אליו בגובה העיניים. אל תפחדו ממנו. תעזרו לו בזה שאתם לא תתייחסו אליו כפי שמרגיש שמתייחסים אליו במכולת. גם אם תחושותיו אלה הן פרי מחלתו בלבד, עבורו הן המציאות היחידה שקיימת. לעמת איתו עם זה רק יגרום לו לסבל נוסף. כדאי עם זאת להפנותו לטיפול תרופתי ופסיכולוגי, אם אינו נמצא בטיפול כזה. רק טוב, תמי.

מדובר במחשבות יחס. אם תתעמתי איתו על נכונות הדברים את מסתכנת בכך שהוא יתן גם לך יחוס ואולי יכניס גם אותך לחשיבה הפרנואידית שלו. העניין הוא שלא משנה כ"כ מה תגידי או תעשי- עדיין הוא יוכל ליחס לך דברים לא אמיתיים ולכן אין לי עיצה חד משמעית. לעיתים כדאי להעיר ולעיתים לא. תלוי גם עד כמה הוא מאמין בנכונות הדברים. לעיתים יש מודעות חלקית לכך שהדברים לא נכונים.

לאיילת אכן שאלה קשה שגם פסיכיאטרים מתלבטים בה. אסור ולא טוב להעמת ולהתווכח ו"להוכיח" לו שהוא טועה כי זה בלתי אפשרי. המטרה היא להגיע להסכמה שאנחנו לא מסכימים, כלומר שאת יודעת ומכבדת את מה שהוא מרגיש/חושב, אבל לך יש דעה שונה, הוא יודע את דעתך ואת יודעת שהוא לא מסכים איתך. כך שישנה כאן הסכמה על כך שאנחנו רואים את הדברים אחרת. לא תמיד קל להגיע למטרה זו אבל זה הכיוון וזו השאיפה. שבוע טוב דר' גיורא הידש