דיכאון קל?

רציתי לדעת, כיצד מוגדר בפסיכיאטריה מצב של חוסר רגש? מצב שבו האדם איננו סובל מעצבות ובכי,כלומר מדיכאון אקטיבי, אלא אולי מחרדות לא קשות, אבל בעיקר ממצב שהוא(חבר טוב שלי) מגדיר "זה לא אני, אני לא מרגיש אני. בעצם אני לא ממש יודע מה אני מרגיש, אני ממש כבוי!!!" אני יודע להגיד שהוא היה אדם מלא שמחת חיים והיום הוא לא יכול לבוא ולהגיד שטוב לו...אבל גם לא להגיד שכל הזמן רע לו כמו שמגדירים(ואולי הוא או אני טועים בהגדרה של דיכאון) דיכאון ו/או חרדות. יש לו מצבים שמאוד קשה לו בעיקר מהתסכול של המצב הזה ומצבים בהם הוא גם חווה חרדות ו/או דיכאון בעוצמות שונות אבל לא קשות במיוחד. יכול להיות שחברי בעצם "אכל אותה" והוא תמיד יחווה את ה"לא אני" שלו ושאין טיפול לזה. הרופא נותן לו כיום טיפול באיקסל 150 מ"ג כ 3 שבועות וחצי בלי שיפור עדיין ורוצה אולי לשלב לו תרופה בשם לוסטראל, אם אני לא טועה בשם. השאלה אם יש מקום לטיפול הזה, או שבאמת הוא צודק בחשש שלו ש"אכל אותה"? מה דעתך?

לאייל לפי התיאור כנראה מדובר על דיכאון וחלק חשוב של דיכאון הוא צביעת העתיד ומה שקורה באפור כהה או שחור. כך גם חוסר האמונה שהוא "יצא מזה" כלומר שהמצב ישתפר קשור לדיכאון ולאו דווקא לאמת. כך שה "אכל אותה" זה ביטוי של הדיכאון והחשש שלו שהמצב לא טוב והוא זקוק לעידוד. בדרך כלל הסברים הגיוניים אינם עוזרים אלא חשוב להיות אתו ולתמוך בו בסבלנות עד שהמצב ישתפר. דיכאון היא הפרעה שמאוד מקשה ומפריעה והסבל הסובייקטיבי גדול מאוד, אבל הדיכאון מטבעו היא הפרעה חולפת ולכן אפשר לומר כמעט בודאות שהדיכאון יחלוף והחבר שלך יחזור לעצמו. את הדבר הזה צריך להזכיר לו שוב ושוב. כל טוב דר' גיורא הידש