מאוכזבת...ולתמימי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכם, כתבתי כאן לפני כשבוע הודעה, שנכתבה בשעה שהרגשתי מאוד לא טוב (לא שעכשיו המצב טוב הרבה יותר, אבל לפחות נסבל). פרסמתי אותה גם בפורום דומה לבריאות הנפש, וצר לי לומר, שבפורום הנוכחי, הד"ר כלל לא טרח להגיב, כנראה כי הסתפק בתגובות המרגשות באמת של האחרים, ובפורום הסמוך נעניתי בתשובה לקונית, ששיקפה ביקורת סמויה של הד"ר על המדוכאים, "המרחמים על עצמם". אם היה קורא את הודעתי הנוכחית, בטח היה שולח אותי לטפל בבעיית "הפגיעות" המוגזמת שלי. זאת אומרת שהבחירה היא בין הד"ר המתעלם לבין הד"ר המאשים. ברור לי שעומס הפניות רב, אבל... תמימי יקרה, בכיתי מהתרגשות כשקראתי את תגובתך. את יודעת לפעמים לומר את הדבר הנכון ברגע הנכון. הכתיבה באמת יכולה לספק נחמה לפעמים, אבל לא תזיק גם התייחסות מאנשי המקצוע. כל טוב לכולם אנונימית
צר לי שחשת כך כלפי דר' הידש. לפורום הזה, כפי שאני רואה אותו, שתי מטרות- אחת היא יותר מקצועית, וכאן בעיקר הכוונה מענה לשאלות הקשורות לטיפול תרופתי, זה רוב הפונקציות של הפורום, של השאלות, מבחינה סטטיסטית. לשאלות כאלה הידש שלנו עונה תמיד. הפונקצייה השניה היא של תמיכה הדדית. וכאן אנחנו עונים אחד לשני, והדר' מאפשר לנו את המקום, והרבה פעמים כשרואה שיש התייחסויות שלנו, החברים, הוא לא מוסיף את דבריו, כדי לאפשר לנו מקום. אני יכולה להגיד לך שברוב המקרים, אם אין התייחסויות שלנו, הוא כן מגיב. אין כאן פניות ללא מענה. לי היו פעמים שפרסמתי כאן שיר, מתוך כאבי הכי עמוקים, ואיש מהחברים לא הגיב, אז הדר' ענה. הוא לא נכנס לתשובות ארוכות, זה נכון. אל תשכחי שעושה את עבודתו בשעות לילה מאוחרות, בהתנדבות, בנוסף לשאר מטלות חייו. עבורי הידש היה ועדיין מקור ענק של תמיכה והשראה. צר לי שנפגעת. אני, בכל מקרה, כאן בשבילך, אם תרצי. תמי.
תמי יקרה, תודה על התייחסותך. אני מבינה שד"ר הידש מנדב את זמנו היקר, ובאמת מקריאותי בפורום נוכחתי באנושיותו הרבה ובגישתו הלא מתנשאת כלפי הסובלים מ"מכאובי הנפש". לא ידעתי שהוא אינו נוהג להגיב כאשר האחרים מגיבים, ופשוט חיכיתי לתגובתו, שלא הגיעה. בכל מקרה אני מודה לך על תשומת הלב, שחיממה את הלב ה"קפוא" שלי. מאחלת לכולנו נפש שמחה יותר אנונימית
