בפורים הקודם הייתי בדיכאון...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
הי פורום... דיכאון שנמשך כמה חודשים והלך והחמיר והסתיים בניסיון התאבדות כושל ובאישפוז. בפורים הזה אני לא בדיכאון, אם כי קצת מדוכדך, אבל בכל זאת אני הולך למסיבה הערב לכבוד שושן פורים. האם בעצם כבר הגעתי לכמה נקודות שפל כאלה בחיים שלי, שסתם לחיות חיים רגילים נחשב כהישג, אבל החיים הרגילים משעממים אותי, אני מתגעגע לימים שחשבתי שאני מיוחד ושהצלחתי לכתוב. כיום אני לא כותב. הפסקתי. בעצם לא כתבתי כלום מאז ההיפו-מאניה האחרונה, שהייתה לפני הדיכאון ההוא. נו, טוב, חוץ מהודעות בפורום. הנה קטע קטן מספר שקראתי זה עתה... "לוקאס מתיישב על הספסל שבגן, משעין את ראשו אל קיר הבית הלבן. השמש מסנוורת. הוא עוצם את עיניו: - מה לעשות עכשיו? -מה שעשית קודם. צריך להמשיך לקום בבוקר, ללכת לישון בערב, ולעשות מה שצריך לעשות כדי לחיות. -זה יימשך זמן רב. -אולי כל החיים." אני לא סובל. אני לא חושב שהחיים שלי יותר גרועים משל רוב האנשים, אבל אני עדיין מרגיש החמצה. כאילו שם יש משהו מהנה יותר, מסעיר יותר, טוב יותר. בניגוד לכאן, שהוא חדגוני. למה אני כותב את זה? בשיחה האחרונה עם הפסיכולוגית עלתה השאלה על מה בכלל אנחנו מדברים? אולי הגיע הזמן להניח את כל זה מאחורי, להפסיק להתאמץ להרגיש אחרת, ולהשלים עם הקיום כמות שהוא.... חג שמח (הפסיכיאטר אישר לי לשתות, אז אני מקווה להשתכר הערב...זה חובה בפורים...לא?) מיכאל
מיכאל יקר הו, היציבות המשעממת של החיים... כמה קשה להתרגל אליה... אחרי הסערות האלה, הגבוהות כל כך, היצירתיות כל כך של ההיפומניה. אחרי השפלים הדרמטיים של הדיכאון... כמה קשה להתרגל לקצב החיים הרגיל. לצבעים האפרוריים של השיגרה. לצורך לקום, לעבוד, לישון, למצוא עניין ומשמעות בלי כל התבלינים האלה של המחלה- מתנה שלנו... אני מכירה את תחושת השיממון עליה אתה כותב זה זמן רב. היא קיימת, אבל אצלי היא כבר עברה. יש לחיים את הקצב והמשמעות והיופי גם ללא הדרמות הגדולות אליהן כל כך התרגלנו. איך אחותי פעם אמרה לי, כשניסתה לשכנע אותי לקחת תרופות ואני פחדתי שהתרופות יהפכו אותי לחיה בעולם ללא רגש- היא אמרה- לא, את תשמחי כששמח, תתעצבי כשעצוב... אז אני מקווה, מיכאל יקר, שאתה מצליח לשמוח קצת, כששמח, ואולי פורים זו הזדמנות לנסות לתרגל שמחה שאינה מאנית... ספר איך היה. תמי.
היי פרויד כבר אמר שתפקיד הפסיכואנליזה (או אם תרצה הפסיכיאטריה) להפוך את הכאב הקיומי לכאב ניסבל (הוא ניסח זאת באופן מוצלח יותר אבל זה הרעיון). הידש
