פרשנות אישית למגילת אסתר

הכאב וחוסר הצדק צריכים להיות כתובים במגילות כמו מגילת אסתר ואז צריך לקרוא אותם בציבור כמו שקוראים את מגלית אסתר וכל פעם שאומרים את הרשע, את הרוע את האטימות צריך לעשות הרבה רעש, ברעשנים המן המן המן... זו הדרך היחידה בה חוסר האונים של הפגוע של החלש שנשאר בעליבותו יכול לקבל מקום אחר "ונהפוך הוא..." את המן הרשע תלו על עץ גבוה ואת אזניו אנחנו אוכלים ובתוכם פרג או שוקולד בגלל שלא הקשיב בגלל שנאטם ליבו בגלל גאוות לבבו בגלל האגו שלו מול מרדכי שסירב להשתחוות לו... ואם נאכל את האזניים של המסרב להקשיב אולי נפתח בנו יתר הקשבה ונלמד לזהות את הצלילים הבלתי נשמעים קול הדממה הדקה של אלה שלהם לא מקשיבים גם היום לא נותנים להם את זכות הביטוי זכות הכאב זכות הקיום בגלל שהם: ערבים פלסטינאים? נשים מוכות? ילדים נטושים? חולי נפש? בחרו את הרלוונטי והקיפו בעיגול... בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים כאילו הוא נתקל בו באופן אישי בהמן הרשע המן המן המן... כאילו הוא הצליח להפוך ייאוש לתקווה עצב לשמחה עוול לצדק תענית ליום טוב. בכל דור ודור חייב אדם לספר את סיפורו את ההגדה שלו את המגילה שלו למחות את מחאתו ולהרעיש את כאבו בכל העוצמה, המקום, והצבע שיידרש עד שיוקל לו ורק אז, יוכל לחמול, לשחרר ולסלוח. לכל אחד יש את מגילת אסתר שלו. הבה וניתן לה מקום. חג שמח, תמי.

יפה מאד! אני אשמור את זה לקרוא בסעודת פורים בשנה הבאה...