מסיכות- שיר לקראת פורים...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
מסיכות אנחנו לובשים מסיכות- מסיכות של תפקיד, מסיכות של שיגרה מבחוץ הכל בסדר גם כשמבפנים די רע. המסיכות שלנו לפעמים כל כך רגילות אלינו שהן שוכחות מה יש בפנים מי באמת אנחנו ובשביל מה הגענו לכאן, בעצם. אנחנו שמים מסיכות כדי שלא יראו בחוץ את מה שאנחנו כל כך מתאמצים לכסות כאילו שמה שיש לנו בפנים כל כך לא מקובל לחשוף צריך להסתיר צריך להגן על עצמינו מהעולם ועל העולם מאיתנו וכך נוצר החיץ בין העולם לאדם כשהמסיכה הופכת לפנים האמיתיות שלו והוא שוכח איך היה לפני שנולדה המסיכה הזאת וכמה כיף היה, כשהיינו ילדים שיכולנו להחליף כמה מסיכות שאנחנו רוצים ולהוריד אותן מתי שמתחשק, בלי להתבייש, בלי לפחד להיות קצת מפורקים, קצת סוערים, קצת אחרים כי כולנו בנויים מאותם חומרים לכולנו לב ועיניים ואף כאבים ופצעים וגם שמחות, מתחת למסיכות. שבת שלום, תמי.
לתמי תודה על השיר, עוד מעט פורים ואכן לפעמים לא קל לשמוח, או שדווקא יופי שיש כוחות ללבוש מסכה. הידש
דר' הידש דווקא כן קל לי הרבה יותר לשמוח השנה... מהרבה בחינות. דרך הכאב היא דרך קשה, אבל גדלים ממנה המון. ומסיכות זה חשוב בתקופות מסויימות, אבל לפעמים זה כיף שאפשר להוריד אותן, ולא רק כדי להעזר, אלא גם כדי להשתטות קצת, כמו ילדים קטנים, בלי לחשוש מ"מה יגידו" ומה יחשבו האחרים... גם לזה התכוונתי בשיר. שבת טובה ושמחה, תמי.
