אני לא יודעת איך להתמודד עם זה

היי היום הייתי אצל הפסיכולוג שלי. המשכנו לדבר על המשבר שיש ביחסים ביני לבין חברי. הוא אמר לי דברים שאני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני לא יודעת עדיין אם הוא צדק או לא צדק, אני מרגישה שסערה ענקית שמתחוללת לי בפנים.אני נסערת עד כדי כך שאני לא מצליחה להיזכר על מה הוא בדיוק דיבר. אני לא רוצה להדחיק את הדברים, אני ממשיכה להתחבר לכעס, עצב, פחד למרות שאני גם פוחדת שזה יכול להפוך למחשבות אובססיביות ודיכאון (מנסיון). +האם צריך באיזשהו שלב להפסיק את הרגשות השליליים הללו או שהולכים איתם עד הסוף עד שהם מתפוגגים לבד? ועכשיו, תוך כדי שאני רושמת את הדברים אני מתחילה להיזכר על מה דיברתי איתו. הוא אמר שבזוגיות אין אהבה ללא תנאי כמו שיש אצל הורים. קשה לדרוש מבן זוג אהבה ללא תנאי. אני מסכימה איתו בכך ולכן כל אחד מאיתנו בוחר בן זוג לפי קריטריונים מסוימים. יחד עם זאת, אני חושבת שאם אתה כבר נמצא בתוך זוגיות ומגיעים למצב שיש דברים שמפריעים בתוך הזוגיות אז צריך למצות את כל הדרכים האפשריות. אני בת 28 והזוגיות נמשכת כבר שנתיים. מזה חצי שנה אנו חיים יחד. יש ביננו זוגיות טובה, אהבה אבל יש דברים שלחבר שלי מפריעים בי ולאחרונה כנראה מתחילים להפריע מאוד. מזה שלוש שנים אני מטופלת נגד דיכאון ואובסיסיביות והטיפול מוצלח. אני טיפוס שאצלו השינויים צריכים להיות יסודיים, אני בוחנת את הדברים לעומק ולכן הקצב שלי הוא איטי. מה שצעד גדול בשבילי הוא צעד קטן עבור האנושות. אני נלחמת לסיים תואר ראשון שהתחלתי לפני המחלה וזה נמשך כבר כשש שנים. לחבר שלי זה נראה מאוד מוגזם, הוא חושב שיחד עם כל ההבנה לעולם הרגשי שלי אני לא משקיעה מספיק. כנ"ל לגבי המקצוע - לוקח לי זמן להתבשל ולהבין במה אני רוצה לעבוד. אני נמצאת בתהליך חיפוש עצמי. אני עשיתי דרך מאוד ארוכה מאז שהתחלתי את הטיפול. אני הייתי על הקרשים ועכשיו אני במצב הרבה הרבה הרבה יותר טוב. אולי אני לא מצליחה לסיים את הלימודים בבד אחת אבל אני עושה הרבה מאמצים כדי לסיימם, אולי אני עדיין לא יודעת במה אני רוצה לעבוד, אבל זה לא שאני מקבלת את המצב הזה ככה, אני כל הזמן עוברת תהליכים. שורה תחתונה, הקצב שלי לא מתאים לקצב של החבר שלי. אבל מצד שני אנחנו אוהבים, יש ביננו קשר מיוחד. זה מה שאני שונאת בעולם המודרני שהכל בלחץ, כסף, קריירה וכל הדברים האלה הכניסו אותי לדיכאון. אין יותר חשיבות לאהבה, לכך שהאהבה תנצח או שאני תמימה מדי. זה נראה שהקשר ביננו מעולה אך ברגע שמכניסים את הכסף, קריירה, לימודים וכדומה, הערך של הקשר ביננו מתחיל לרדת. זה לא שאני נגד כל הדברים האלה, אבל הם לא דברים עיקריים בשבילי ואני אשיג אותם בקצב שלי. אני אדם עם הרבה מודעות עצמית, מאוד קשובה לסביבה, תמיד שואפת להשתפר, סבלנית וסובלנית ומאוד אימפתית, תומכת, חזקה אבל כנראה שהתכונות האלה לא מספיק טובות לעולם המודרני. יש דברים בחבר שלי שמפריעים לי אבל אני סבלנית ואני מסבירה לו מה מפריע לי. אני לא יודעת מה עושים. אני מרגישה כעוסה, עצבנית. וכפי שכתבתי לפני כן אני עוד לא החלטתי האם אני בעד הדברים שהפסיכולוג שלי אמר או נגד, אני מרגישה פגועה.

נטלי יקרה לפעמים כשמוצפים ברגשות שליליים, הדבר הטוב הוא לנסות להקל על עצמך איך שאת יודעת, ולהניח לשאלות הקשות. זה עובר בסוף, וכשתהיי פחות מוצפת, תדעי לנסח לעצמך ביתר בהירות מה מפריע לך ומה את רוצה לשנות. זה יכול לקחת קצת זמן אבל אני מתרשמת שלך דווקא יש סבלנות וכוח למצוא מה נכון לך, ואני בטוחה שכשדברים קצת ירגעו תדעי הכל. בינתיים, קחי נשימה ארוכה, תפנקי את עצמך קצת, יהיה בסדר. לילה טוב, תמי.