איך לעורר בו רצון זאת כל הבעיה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
הוא יודע שהוא לא מתנהג נורמלי ושונא את עצמו עוד יותר בשל כך הוא בא בטענות אליי איך לא עצרתי אותו מלהתנהג כך כאילו יכלתי לעשות משהו בנדון כל תחנוניי שילך לרופא לא מועילים אני מאיימת וצועקת ובוכה ומה לא זה לא עוזר,הוא צועק כל יום וקשה לי לשמוע אותו הוא טוען שזה עוזר לו להוציא את העצבים אבל אותי זה מחרפן,אח"כ הוא בא כילד קטן ומתחנן שלא אעזוב אותו ושאדבר איתו ושלא אתעצבן ושרופא לא יעזור לו ושום כדור לא יעזור לו ,אין מוצא אני לא רואה פיתרון כאן ואין לי מושג את מי להביא בכלל את רופא המשפחה שלו אנני מכירה והוא לא מספר לי כדי שאוכל להתייעץ זה כבר כמה חודשים ככה
הדר היקרה, צר לי לספר לך שנכנסת לקטגוריית ה"אשמים". אחיך ימשיך לתת לך/לכם להרגיש החלק האשם בהתנהגותו. אני מכירה היטב את המלכודת הזו . אם ניסיתם לשכנע אותו ללכת לטיפול וזה לא הצליח, סביר להניח שגם לא תצליחו. המערבולת הזו רק תגדל ותגדל והמצב שלו ימשיך להרע לו ולסביבה. אי לכך... רק ורק אישפוז בכפייה יעזור פה. אני יודעת שזה נשמע אכזרי אבל הבן שלי ניצל הודות לכך לאחר 7 שנות ( את שומעת..?? ) סירוב לטיפול, התנהגויות חריגות ששיגעו את כל המשפחה והורידו אותנו ביגון שאולה. תשכנעי את רופא המשפחה שהוא מסוכן לעצמו ושהוא יצור קשר עם הפסיכיאטר המחוזי לאשפז אותו. ההתחלה קשה מנשוא, מכאיבה, זה מדכא ת'נשמה. אבל אחרי שבועיים שלושה אישפוז תרגישו את ההבדל. זו לידה מחדש !! כמובן שבזמן האישפוז לבקר אותו, לתמוך אפילו אם הוא יביע כעס עליכם. אני רוצה לומר פה בקול גדול לאימהות ולבני המשפחה: אם ההתנהגות החריגה הזו נמשכת ויש סירוב לטיפול - אל תהססו. חצי שנה זה מספיק זמן להבין שניסים יש רק באגדות ואם יש סירוב מתמשך אז לא יהיה שינוי בגישת החולה. ובלי תרופות המצב לא יוטב אלא להיפך. ולכן, אישפוז בכפייה שנראה פתרון מפחיד ונוראי - הוא הצלה שאינכם יכולים לתאר. האמינו לי, אני חבה את חיי ואת השיפור של בני לבי"ח מזרע. מחזיקה לכם אצבעות ! נורית.
להדר בשלב הזה לא הייתי ממליץ שתדברי אתו על הטיפול ועל תרופות. את צריכה להתמקד רק שילך לראות/לדבר עם פסיכיאטר ולשמוע מה יש לפסיכיאטר להגיד, אולי הפסיכיאטר יצליח להגיע אליו ואחרי מספר פגישות גם לשכנע אותו להתחיל בטיפול. כל טוב ותודה לנורית דר' גיורא הידש
