להסתובב עם מחלת נפש

הי ! רציתי לחלוק כאן הרגשה של השבוע האחרון - אני רווקה בת 30. חולה. כן , חולה. ואולי לא חולה - פשוט שונה. מבחוץ - הכל נראה רגיל. הרבה אנשים שמכירים אותי לא יודעים.. אני נראית כל כך בסדר. ועדיין - היום יום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי מלווה באיזו מלחמה , מלחמה ברגשות , מלחמה להשגת שליטה בחיים , מלחמה להרגיש טוב. וגם כשאני לא נלחמת (מאז שהתחלתי לקחת תרופות) - אני מרגישה שונה ... למה אני כותבת כאן עכשיו ? כי בשבועיים האחרונים יצאתי עם מישהו - לא יודעת אם נורא רציתי אותו , אבל ניסיתי. אבל לאט לאט כשהעניינים קצת התהדקו התחלתי מאוד לפחד - התחלתי לפחד שהוא יגלה שאני מאוד שונה .... שאני צריכה הרבה שקט , הרבה הבנה , שאני קצת יותר רגישה. התחלתי לפחד שהוא יגלה שאני לא ממש נורמאלית ... והוא הרי כל כך נורמאלי ... בקיצור - הרסתי הכל ... מתוך פחד ואולי באמת בגלל שחשבתי שהבן אדם לא יוכל להבין ... היתה לי הרגשה שהוא לא יוכל להבין... ואני חייבת מישהו מאוד מבין ורגיש ... זהו. נגמר. סתם - כתבתי כי עצוב לי. מאניה דיפרסיה , כדורים וכו' - זה מה יש. אני מקווה שמתישהו כבר אפגוש מישהו מקסים שהכל יהיה איתו אחרת. :) לילה טוב ומקסים לכל הפורום , אני.

לאני היקרה שלום! גם אני סובל ממאניה -דפרסיה ובקשיים למצוא בת זוג. הקשיים שכתבת, הוצאת אותן מליבי ממש,כלכך נכון ומדויק.זה שצריך להעלים פרטים,לשקר ולהתחמק מתשובות לא נוחות וכו', למרות ש"לא רואים עלינו והכל בסדר". אולי אנחנו צריכים להכיר יותר טוב את בן/בת הזוג ולספר את האמת כשמגיע הזמן, ואולי כדאי למצוא בן זוג בקהילה שלנו. יש בירושלים מכון בשם "למה לא",מכון העוסק בשידוכים בקהילה של פגועי נפש בהתנדבות של מספר עובדים סוציאליים, שווה לנסות. טלפון 026446908 בהצלחה! אשמח לשמוע ממך איך הולך ביי שלך רפי

קרה לי משהו דומה השבוע וגם אני בת 30. רוצה להתכתב במייל?

עיקר הסטיגמה לגבי מחלות הנפש קיימת אצל החולים בעצמם והרבה פחות בחברה הכללית. בניגוד למה שחושבים, כאשר חולה נפש נחשף, החברה שמכירה אותו לא ממהרת להוקיע אותו. נכון שלא אוהבים אנשים חולים, אולי פוחדים להידבק, או פוחדים מאלימות, אבל רוב האנשים יודעים בסה"כ שאין לדברים בסיס רציונאלי. לדעתי, יש לך בעיה בדימוי העצמי, שפוגעת ביכולת שלך ליצור קשרים ולכן מומלץ שתפני לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה.

אני הלא נורמאליות שבך , זהו הכוח שלך.. מקווה שיום אחד תטיבי להבין זאת, תרגישי טוב , מיטל

אני יקרה כמה אני מבינה אותך. כמה אני מכירה את ההרגשה. ויחד עם זאת, אני מסכימה עם דור. מתוך הדרך הארוכה שעברתי אני עם המחלה הזאת שלנו, מניה דיפרסיה, בעבודה הפנימית שלי על זהותי כאדם עם מחלה נפשית, אני כל כך מסכימה עם דור שעיקר הסטיגמות על מחלות נפשיות הן שלנו על עצמינו. כי מחלה נפשית היא מחלה לכל דבר. כמו מחלות אחרות, גם המחלות הנפשיות, מושפעות ממתח נפשי. כמו מחלות אחרות, גם המחלות הנפשיות קשורות לתיפקודים גופניים. אין לנו פגם באישיות. יש לנו בעיה של חוסר איזון ביוכימי במוח. זו מהות המחלה. זה מבלבל, כי זו מחלה שפוגעת במחשבות וברגשות, ולא באיברים מוגדרים בגוף שאז זה ברור שזו מחלה "חיצונית", גופנית, ולא משהו שנראה כאילו הוא של האישיות. אבל עובדה שתרופות עוזרות לנו, עובדה שיש בסיס תורשתי למחלות האלה, אלה הן עובדות מוגמרות. יש לנו נטייה לייחס לעצמינו רגישות ומוזרות, אבל אין לנו מונופול על כאב נפשי. גם לאנשים בלי מחלות נפשיות יש כאבים נפשיים, אולי במינונים אחרים משלנו, אבל לא רק אנחנו רגישים וכו'. מנסיוני, ואני "נהנית" ממניה דפרסיה מגיל 18, והיום אני בת 37, ברגע שאני הבנתי מבפנים שאין בי מום, איש לא מתייחס אלי כאל משוגעת. נכון שלא תמיד כדאי לספר לכל אדם על המחלה, אבל זה באותו אופן שאדם עם טרשת נפוצה לא יספר לכל אדם שפוגש ברחוב על המחלה שלו. כי זה דבר אישי. ואולי גם כשמתחילים קשר לא מהתחלה צריך לספר. צריך להכיר קודם. אבל הנה אני, נשואה באושר, אמא לשתי בנות מקסימות, בהחלט יכולה להגיד שמצאתי את האיזון בחיי, עם המחלה שלי, שהיא חלק ממני, ולימדה אותי כל כך הרבה על עצמי ועל העולם. נסי לראות מה טוב את יכולה ללמוד מההתנסות שנותנת לך המחלה. טיפול פסיכולוגי בהחלט עזר ועוזר לי. ואל תאמרי נואש. זה תהליך לא פשוט אבל יש כאן הרבה אנשים שיוכלו לספר לך שזה לא סוף העולם להיות חולים במניה דיפרסיה. ממש לא סוף העולם. מקווה שהועלתי קצת. לילה טוב, תמי.

היי ! תודה לכולכם על תשובותיכם. רפי,תודה על העצות. אני אשתמש בעצה הראשונה (לספר רק אחרי זמן) ולגבי הטלפון ששלחת לי - אני לא אשתמש בו כרגע. אני פשוט מעדיפה כרגע להכיר בעצמי ולוא דווקא מישהו עם מאניה דיפרסיה. וגם - הייתי מעדיפה להתחבר למישהו דרך ה"צד הבריא" של שנינו ולא ליצור קשר על בסיס צד לא בריא .... אני רוצה להאמין שאם יהיה לנו חיבור טוב בצדדים הבריאים , אז נוכל לקבל כל אחד את הצד הפחות טוב , הפחות בריא של השני. (אצלי - מאניה דיפרסיה) דור ותמימי , אני מרגישה שאתם צודקים - יש לי בעיה בדימוי העצמי. בעבודה , במשפחה , החברים - בכל המקומות האלה מעריכים אותי היום. אבל אני מתביישת בחיים שיש לי. אני מרגישה מאוד ריקנית. אני מרגישה שאני לא מי שרציתי להיות. שנים של מחלה הביאו לכך שלא בניתי את עצמי כמו שרציתי. אני לא מרגישה שלמה. אני מפחדת מאדם שייכנס אלי לחיים ושיראה כמה שהם ריקניים וכמה אני מלאה בפחדים. אני באמת חושבת שאני צריכה לעבוד על הדימוי העצמי. זה כנראה לא יהיה עם פסיכולוג (לפחות לא בזמן הקרוב) - כיוון שאני מוציאה כבר מספיק כסף על פסיכאטר פרטי ועל עוד דברים ... אבל אני אנסה ללמוד מהחיים , מהאתר , מכם , מעצות של חברים .... וגם נראה לי שאני אנסה להפוך את עצמי למה שרציתי להיות ... (עד כמה שאפשר) - עכשיו בתקופה האחרונה אני מרגישה שיש לי יכולת לעשות זאת. (כנראה שהתרופות משפיעות. טפו .. טפו .. טפו ...) אני מקווה שזה יעזור ... מקווה שגם לא מאוחר מדי - כי הדבר שהכי הייתי רוצה בעולם זה שתהיה לי משפחה מקסימה ואני כבר לא צעירה ולא יכולה להרשות לעצמי לנסות עוד ועוד ולהרוס עוד ועוד ועוד קשרים. תודה מכל הלב לכולכם . :) אני .