התייעצות בהתמודדות.

שלום, אני בן 17, בכתה י"א, ורציתי לקבל עזרה וחוות דעת מקצועית עד כמה שניתן בקשר לסיפור ארוך שקורה לידידה שלי ואני מעורב בו, החל משנה שעברה, כתה י'. בתחילת כתה י', [ספט' 2004], הצטרפה ה' לכתה שלי, תלמידה חדשה מבית-ספר רחוק, ובאותו הזמן סבלה מאנורקסיה מאובחנת ואושפזה בשל כך מספר פעמים, לדבריה. עד נובמבר אותה שנה, אני וידידה ותיקה שלי, א', התקרבנו אליה והפכה להיות ידידה טובה של שנינו. האנורקסיה נעלמה לחלוטין בסביבות ינואר, אותה תקופה ידידותינו היתה בשיאה. אותו זמן, הכירה ה' לי ולא' מספר חברים קרובים שלה דרך תכנת מסרים, כעשרה אנשים. מרביתם ניהלו יומנים אלקטרוניים, כזה גם אני מנהל בין היתר והיו מגיבים קבועים ביומני. במהלך חצי שנה דיברתי איתם, [ובמקביל גם א'], על בסיס יומי בתכנת המסרים, אך כאשר ניסיתי להתקשר אליהם מעולם לא ענו, בשל בעיות טלפוניות, לדברי ה'. בכל יום סיפרה לנו ה' את שהתחדש עם כל אחד מהם, במקביל לשיחותינו האלקטרוניות - לכל אחד היה סגנון דיבור שונה, סיפור חיים מרתק וכל אחד ניחן באינדיווידואליות ועזרו לי פעמים רבות, באינספור בעיות שגרתיות שהתמודדתי איתן. פעמים רבות קיבלתי מכתבים ומתנות, [כרטיסים חינם להופעות, בשל היותם יחצנים בכירים], ודיסקים שלא הזדקקו להם, מדי פעם לפעם, דרך ה', שכן מעולם לא נפגשנו - בכל פעם קרה דבר ונמנע מאיתנו להיפגש. ביולי 2005, לאחר תקופה של כשישה חודשים של קשרים יומיומיים עם אותם עשרה אנשים לערך, גילינו א' ואני, דרך צד שלישי, כי כל אותם אנשים אינם קיימים במציאות, ולמעשה ה' ניהלה את אותן הדמויות בצורה אובססיבית כל אותו זמן. הוכינו בתדהמה, שכן לא רק הרגשנו מרומים ופתיים, לא הבנו כיצד ידידתנו הטובה יכלה לעשות דבר שכזה. מערכת קשרים כזו של כל כך הרבה דמויות, [כעשר דמויות אקטיביות, ו-53 שמות שנזכרו לאויר ואינם קיימים במציאות], אינה נובעת מתוך שעמום אלא אובססיה חולנית. בתחילה לא האמנו לטענה, אך לאחר חקירת הנושא הובנה התמונה השלמה - ה' המציאה כל אותן דמויות והפעילה אותן דרך מחשב ביתה. לכן מעולם לא דיברנו ומעולם לא נפגשנו, בצורות שבדיעבד נראות מעלות חשד, אלא שאותו זמן לא שיערנו כי אותם אנשים אינם קיימים, שכן ה' רואה אותם כמעט כל יום. התעמתנו עמה, והיא הכחישה הכל. אמרנו לה כי אנו פועלים אך לפי ההגיון, ואם הם אכן קיימים שיבואו ויראו עצמם, וה', בעקשנות ראויה לציון - מכחישה עד היום הכל, [כחצי שנה לאחר גילוי הדבר], ואומרת לא' ולי שהם קיימים, אך אינם יכולים לבוא ולהראות עצמם, בכל פעם בשל תירוץ אחר, פתטי ולא אמין מקודמו. התרחקנו מרחק לא מבוטל החל מספטמבר האחרון, שנה לאחר הכרתנו, אך בשל היותה תלמידת כתתנו לא יכלנו לנתק קשר לגמרי, שכן עלינו לראותה בכל יום בשנה וחצי הקרובות. נשארנו קשורים בקשר רופף ומערכת יחסים מעלה חשד, כאשר ה' ידעה שאני וא' לא מאמינים לדבר שהיא אומרת, למרות שבחרה להמשיך לטעון שהם קיימים ואף להמשיך לספר לנו על שחדש עימם, למרות שכולם נעלמו עוד ביולי מתוכנות המסרים והיומנים האלקטרוניים שלהם נסגרו כלא היו. נבלעו מעל פני האדמה. כאמור, היא סבלה מבעיות בעבר, [אנורקסיה שחלפה באותה התקופה שהכירה לנו אותן דמויות], ולכן אני לא מצליח שלא לתהות האם יתכן והאובססיה והשקרנות הכפייתית הזו יכולה להיות גם היא בעיה פסיכולוגית, אולי נובעת מן הצורך להרשים או שעמום גרידא. בכל אופן, בחודש האחרון היא ניתקה קשריה איתי ועם א' ונראית מעורפלת מתמיד, מצב-רוחה נראה מרחוק כתנודתי ביותר מיום ליום ואני חושב האם קיימת האפשרות לבעיה פסיכולוגית או פסיכיאטרית, ואודה לחוות דעת בנושא. בתודה.

נ' היקר אין ספק שידידתך נמצאת במצוקה, וחשוב מאד להביא אותה לקבל עזרה. אני הייתי מערבת בכך את הוריה, בהקדם, ומשכנעת אותם לקחת אותה לאיבחון פסיכיאטרי ולטיפול, ויפה שעה אחת קודם. שבת שלום, תמי.

לנ. אני מצטרף לדבריה של תמי, רק רציתי להוסיף שהאנורקטיות מצויינות בהסתרה של העובדה שאינן אוכלות ואת משקלן כך שאין מדובר על שקרנות או בעיה אחרת אלא חלק מהתסמונת האנורקטית. שבוע טוב דר' גיורא הידש