עובדת סוציאלית שעבדה עלי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום אני בחורה בת 24 וסובלת כבר מנעורי מדיכאון הגעתי אז למרפאה פסיכיאטרית , שהרופאה בה היתה מצויינת ועזרה לי , בנוסף ערכו לי איבחונים , ואין לי בעיה נפשית , ואף האינטלגנציה שלי מאוד גבוהה הורי הם אנשים חולים מאוד ומבוגרים , ומיושנים בדעתם , אני אוהבת אותם מאוד אך יש ביננו אי הסכמה על נושאים מסויימים וחשובים כמו דת (הורי מסורתיים חזרתי בשאלה) וכו יש לי אחות גדולה שיותר ויותר מתחזקת בדת והיא בת 25 וכבר גרושה למרות רצוני לעזור להורי ואהבתי אליהם , לא יכולתי לסבול את האווירה המתוחה בבית , והרגשתי צורך לצאת ולחפש את עצמי עברתי לגור בקיבוץ , כשגרתי שם לא יכולתי לסבול את עצמי והמחשבה שהותרתי את הוריי ללא עזרה , והדאגות התבשלו בי לצד רגשי אשם כבדים לא הצלחתי ליצור קשרים תקינים ואילו שיצרתי , עם חברות וידידים לרוב פגעו בי היה לי קשה להסתדר כלכלית ולמצוא עבודה סדירה והורי עזרו לי מה שהגביר את ריגשי האשם לבלתי נסבלים אבי מקבל פנסיה ואימי קיצבת נכות גם בקשרים אינטימים - מעולם לא היה לי חבר ואפילו לא התנשקתי , היו לי אופציות , ונשארתי במחבוא, וכשניסו להתחיל איתי קלקלתי את הקשר נפלתי ל"משחקים" של "חברות" שפגעו בי והחלטתי לפנות לייעוץ כבר בפגישה הראשונה שמתי לב שהפסיכיאטרית הראשית והיועצת שהייתי אמורה להפגש איתה, צוחקות לעצמן והרגשתי שזה עלי במהלך השיחות אותה יועצת לא הפסיקה לזלזל בי להתייחס אלי כאל טיפשה ובצורה מתנשאת ומזלזלת ולמי שתוהה למה המשכתי ללכת - הייתי במצב דיכאוני קשה , ובסוג של הרס עצמי ושנאה עצמית התחלתי לעבוד בניקיון , והייתי עובדת 10 שעות ביום וירדתי בלימודים (השלמתי בגרויות) ובמהלך הזמן הזה הורי התאשפזו כמה פעמים בבית - חולים פעם אחת , לאחר שאבי התאשפז עם דלקת ראות ישבתי אצל היועצת , כולי דומעת והיא החלה לצחוק , הסתכלתי עלייה ושאלתי : למה את צוחקת ? והיא אמרה : את על סף דמעות , והקול שלך צרוד כי את מנסה לעצור את הדמעות,אז זה מצחיק" בנוסף , כשסיפרתי לה דברים היו פעמים שצחקה וגרמה לי להרגיש טיפשה / שקרנית וכשאמרתי לה שאני לא רוצה לבוא יותר לטיפול והתעמתתי על הדברים האלו , אז היא אמרה שהיא חשבה שאני טיפשה , ושאני אעבוד במשק בית כל ימיי חיי , ושלא לא יכול להיות שאובחנתי כבעלת אינטלגנציה גבוהה כי אם הייתי כ"כ חכמה לא הייתי מגיעה למצב כזה "לזכותה" ייאמר שהיא הודתה בפני שהיא אכן חולת נפש ולא חכמה כשאמרתי לה "את תהרסי למישהו את החיים!!" היא אמרה לי "אז מה??" ואני אמרתי "לא אכפת לך שתהרסי לאדם את החיים?????!??" והיא ענתה "לא , לא אכפת לי!!" היא גם הודתה שהיא והפסיכיאטרית הראשית של ה"מרפאה" צחקו עלי שאלתי "למה" והיא אמרה " סתם, צחקנו עלייך" , והיא גם הודתה שבזה שאמרתי שלא מתאים לי להתחתן בגיל 21 שבו הייתי אז ושאמרתי שאני לא מוכנה עדיין ושאני רואה את החברים שלי והם רואים עולם , טסים לחו"ל , מוצאים בני זוג, מכירים אנשים ויוצרים קשרים ואני מקנאה בהם , אז אני גרמתי לה להרגיש מבוגרת , ואז היא ניסתה להיתנכל לי במהלך השנה וקצת שהלכתי אלייה היא צחקה עלי , ניסתה להרוס לי את החיים וגרמה לי נזק רב חזרתי לגור בבית ואני מרגישה עם זה יותר טוב למרות שקצת קשה , יש לי פחות רגשי אשם אני חשה בדידות איומה וכאב אבל מנסה לנהל מהלך חיים תקין זה מפריע לי בלימודים אני מפחדת שמשהו יקרה להורים שלי ואני בוכה ום ולילה כ"כ רציתי מישהו לדבר איתו , אבל אחרי מה שהיועצת המטומטמת עשתה לי אני מפחדת , גם להפגע שוב , וגם ליפול שוב למלכודת ידוע שפרוייד טען שהם כולם חולי נפש הפסיכיאטרית הראשונה שלי הייתה מעולה וגם היועצת בצבא , אבל אני מפחדת גם להפגע וגם להכוות שוב, ושהפעם הנזק יהיה בלתי הפיך איך לעזעזאל מכניסים אנשים כאלה , לטיפול באנשים!!! פניתי לפסיכיאטרית הראשונה , סיפרתי לה את הסיפור , ורציתי את האיבחונים שלי כדי שאני אוכל להוכחי שאני בחורה אינטלגנטית ושפויה ושלא היה שום הצדק למה שהיא עשתה לי , והפסיכיאטרית אמרה שעדיף לי לא להתעסק עם זה כי עדיף לי לא להכנס למלחמות שלא יועילו לי אני מפחדת שהאישה הזו תהרוס למישהו את החיים ואני ידעתי ולא עשיתי כלום אני ממש מקווה לקבל תשובה או מענה על המכתב הזה
שלום את כתבת המון דברים , שלא ברור מה הבעיה שלך . אבל העובדה שאת כותבת שהנך בעלת אינטלגנציה מאד גבוהה מדהימה אותי , אני מכיר בעלי מקצועות חופשים , כולל מרצים בכירים שלי שלא יעיזו להכריז על עצמם שהנם בעלי אינטלגנציה גבוהה . לי נראה שאת בתקופת הילדות , ולא מאורגנת . ואת כן זקוקה מאד לטיפול . בהצלחה
אליה יקרה ואני דווקא רואה את האינטילינציה הגבוהה שלך, את הרגישות שלך, ואת חוסר הרגישות הנוראי של העובדת הסוציאלית איתה נפגשת. זה נורא שלא נותנים כבוד לאדם שסובל נפשית. נורא שיש אנשים כאלה במערכת. וזה לא שייך למחלה נפשית, כי מחלה נפשית לא גורמת לאנשים לאבד את הרגישות שלהם לסבל, להיפך, אולי אפילו מגדילה אותה. לגביך, אני רואה כמה סבל יש בחייך, ולפעמים מטפלים לא טובים אכן פוצעים אותנו. להילחם בהם זה פוצע עוד יותר, ובכך אני מסכימה עם הפסיכיאטרית שלך. לא כולם כאלה, כן כדאי לנסות להגיע לאיש מקצוע טוב, אולי לבקש המלצות לפני שנפגשים ולא "לקנות חתול בשק". מאחלת לך רק טוב, שתתחזקי מהמשבר ותרגישי רק טוב. תמי.
