לתמימי וכל מי שקשור לנושא

היי תמימי אני רואה מדי פעם את הודעותיך בפורום ומתרשמת מהן כל פעם מחדש. נראה שעברת דברים מאוד קשים בחיים והצלחת להשתקם. אני בת 28 ואני מטופלת מזה 3 שנים בדיכאון ומחשבות אובסיסביות ע"י תרופה ושיחות. מצבי השתפר מאוד. למזלי מצאתי מטפלים שהם אנשים טובים שעזרו לי ועדיין עוזרים בתהליך שיקומי וכמובן עבודה קשה שלי. אני מזדהה איתך בנוגע לתרומת המשבר. יש לי חבר מזה שנתיים ואנחנו גרים ביחד כחצי שנה. יש ביננו יחסים מאוד טובים ויש אהבה. לאחרונה עלו דיבורים על העתיד ולחבר שלי יש התלבטויות בגלל העבר/ההווה הנפשי שלי.באיזשהו מקום אני מבינה את הפחד שלו כי גם אני פוחדת מאוד אולי זה יחזור לאחר הלידה, אולי זה יעבור לילדים. לחבר שלי במשפחה יש תורשה של לקויות למידה. אמנם הוא לא לקוי למידה אך שתי אחיות שלו לקויות ואבא שלו וכשאני חושבת על השילוב שהגנים שלי ושלו יכולים ליצור זה מפחיד אותי. נראה לי שיש לנו במשפחה תורשה של בעיות רגשיות. אני קראתי שהקמת משפחה ויש לך ילדה. רציתי לשמוע איך את ובעלך התמודדתם עם זה? תודה

איך משלבים מחלה נפשית עם חיי משפחה? כמו כל מחלה כרונית אחרת, גם דיכאון, חרדות והפרעות נפשיות אחרות הופכות את הזוגיות לאתגר, ואת גידול הילדים למשימה קשה, בזמן ההתקף או המחלה. לי יש שתי בנות, והקטנה נולדה לתוך משבר דיכאוני ממושך שלי, שלקח כשנה. זו אכן היתה שנה קשה מאד לכולנו. יחד עם זאת, יצאנו ממנה מחוזקים. בעלי תמך בי כשם שלא תמכו בי מעולם. גם בעזרת הפסיכולוגית שלי, שהיללתי אותה לא מעט פעמים כאן, והיא תמכה גם בו והסבירה לו את המחלה. זה קשה לגדל ילדים כשחולים. אבל ילדים גם נותנים את הטעם לחיים. וגנטיקה? מי יבטיח לנו ערובה בתחום? זה כבר בידיים של אלוהים... נתמודד עם מה שיבוא, בעזרתו ובעזרת האהבה שבנו. זה קשה, אבל זה אפשרי, ומשפחה נותנת המון המון כוח. אל תחששי. יש בך יותר כוחות משאת חושבת שיש בך. תלכי קדימה, ויהיה לך טוב. תמי.

היי האם לבעלך היו התלבטויות, חששות? כיצד הצלחתם להתגבר על כך? המשפחה של החבר שלי לא יודעת על המצב שלי ונראה לי שגם אף אחד מהחברים שלו וזה עוד מקשה עליו, הוא לא יכול להתעייץ עם אף אחד. האם היה לך דיכאון אחרי לידה? תודה