צריכה עזרה לביסוס קשר בין

החמרה במצב נפשי לבין לחץ לתפקוד במסגרת. אני מאובחנת כאישיות גבולית עם ציקלותמיה ובשנים האחרונות נמצאתי מחוץ למערכת בר"ן בין היתר בעזרת מדיטציות ודרך חיים רגועה, מאוזנת וריחוק ממסגרות. מחוסר ברירה כלכלי הגעתי למצב שבו ביקשתי הבטחת הכנסה מהמדינה ובגלל שאני גרה כיום במחוז של חדרה הופניתי לתוכנית ויסקונסין ונדרשתי לעבודה קהילתית בהיקף של 30 שעות שבועיות בשעות של אנשים רגילים שבע וחצי אחד וחצי וכן כל הזמן זומנתי במקביל לראיונות לכל מיני עבודות טיפשיות. בתהליך הגשתי תביעת נכות למל"ל שהסתיימה בימים אלו ב 28% נכות צמיתה. אבל כבר כחודש ומחצה אחרי תחילת ההשתתפות שלי על סמך חוו"ד הפסיכיאטרית שהזמנתי מביה"ח האיזורי נפגשתי עם פסיכולוג תעסוקתי בתוכנית שלמרות תחינותי להקלות בתנאי התוכנית הקהילתית סירב ואפילו אמר שאם לא אמצא עבודה דרכם בחודשים הקרובים תשלל לי גם הקצבה. חודש אח"כ סוף נובמבר לאחר שנכנסתי למצב של חרדות וכאוס והתפרצות של הפרעת אכילה וכל שאר הסימנים המוכרים לי כשאני במסגרת ללא מוצא, הגעתי חירום לטיפול בביה"ח שכלל שבוע אשפוז לאיזון, התחלה של טיפול תרופתי וכיום בעצם אני כבר יותר מחודשיים בימי מחלה ע"ס אישורים מרופא משפחה על חרדות, קלאסטרופוביה וכד'. השאלה שלי האם זה סביר להניח במקרה הזה קשר סיבתי בין הלחץ שהופעל עלי לבין הקריסה וההזדקקות לטיפול? כלומר האם הפסיכולוג התעסוקתי התרשל נניח בכך שראה חוו"ד של אדם עם עבר אובדני ואבחנה כבורדרליין וסירב לתת הקלות מכל סוג שהוא בכובד של המערכת. הקלות שכיום פתאום הן אפשריות אבל רק לאחר האשפוז וחודשיים של ימי מחלה?

אחרי אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי את בוודאי יכולה לפנות שוב לביטוח לאומי לצורך קבלת קצבת נכות. נראה שיש לך מחלה פסיכיאטרית ואת לא כשירה להתמודדות עם לחצים של עבודה בשוק החופשי.

קיבלתי בתביעת נכות שהגשתי למל"ל 28% על הפרעת אישיות גבולית והפרעת אכילה דבר שאומר שלטענתם אני לא סובלת מאובדן כושר עבודה כלשהו. אבל העזרה שאני צריכה היא בתביעה כנגד המדינה שכתוצאה מחשיפה למצב לחץ מוגבר בהשתתפות בתוכנית ויסקונסין ולא שום הסכמה להקלות למרות חוו"ד על האישיות הגבולית שלי והקושי שלי במסגרות ובמצבי לחץ, הגעתי למצב משברי ונזקקתי לאשפוז, התחלה של טיפול תרופתי וחזרה למערכת בר"ן שלא הייתי בקשר איתה מאז הפעם האחרונה שנאלצתי לעבוד בצורה מסודרת דבר שהחזיק גם אז ח ודשים בודדים. כדי שאוכל לתבוע אני צריכה לבסס טענה שהלחץ הוא שגרם לקריסה ולהסביר מה ההחמרה שחלה במצבי. ולצורך זה אני צריכה תצהיר של פסיכיאטר לבית משפט, אבל כשלב מקדים רציתי לדעת האם מצב לחץ כמו הצורך לעבוד במסגרת מלאה של 30 שעות שבועיות, איום בשלילת קצבת הבטחת הכנסה, שליחה לראיונות באופן תמידי, טלפונים ודירבונים שלא ממש הפכו אותי לאשת עבודה מתפקדת למופת בניגוד לאתוס של התוכנית יכול להחשב כגורם סביר להתפרצות מחודשת של הפרעת אכילה כפייתית, חרדות, תנודות מצבי רוח ועד כדי אשפוז אמנם מרצון אבל במצב של חוסר יכולת להתמודד לבד.