מה הפיתרון לדיסטימיה.

שלום לך ד"ר!אני בת 22.5 וסובלת מדיסטימיה מגיל ההתבגרות, שהחריף בגיל 18 ועד היום. אני נוטלת ציפרלקס כ- 20 מ"ג ליום במשך כ- 9 חודשים, הכדורים הפחיתו את הדיכאון אך עדיין אני לא מוצאת סיבות לחיות וכל הזמן חושבת שעדיף למות כי נימאס לי כבר מהמצב. אני סובלת מהפרעת אישיות נימנעת. ניסיתי פסיכותרפיה ומההתחלה הרגשתי שלא מתאים לי שיחות, כרגע אני מטופלת בסדנא של חרדה חברתית ב"גהה" של ציפי מרום. ואני עדיין מרגישה שזה לא זה, שהפיתרון כאן הוא תרופה מתאימה. הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתך בנוגע לתרופה מתאימה לטיפול במצב הזה, מה אתה היית ממליץ למטופל , ועוד דבר אני קראתי שטיפול תרופתי במצב כזה לא הכי מועיל אז מה כן מועיל? אני אפילו מתגעגעת לעצבות הקלה שהיתה לי בעבר , כל הזמן מתגעגעת לעבר, ולא רואה את הסוף . רוצה רק קצת להנות, שתהיה לי קצת תאווה לחיים, קצת..... בבקשה תיתן לי הסבר מה עושים במצבי....? בתודה מראש, רומי............

לרומי- את מטופלת היטב אצל מומחים ולכן מדוע לא לשאול אותם? מבחינה תרופתית ניתן להוסיף אדרונקס או לעבור לתרופה מסוג SNRI (אפקסור, איקסל, סימבלטה). הסיבה לדיסתימיה בד"כ קשורה לאישיות ולכן התרופות משפיעות פחות טוב או שצריך מינונים גבוהים יחסית.

לרומי עד לפנימספר שנים הדיסטימיה נקראה דיכאון נאורוטי, כלומר מדובר על קונפליקט פנימי הגורם לדיכאון. לכן הטיפול המומלץ הוא פסיכותרפיה. אם הייתה בעיה עם מטפל מסויים וחוסר הצלחה תמיד כדאי לנסות ולעבור למטפל אחר, אולי כאן תהיה "כימיה". אכן הטיפול התרופתי לא תמיד יעיל. אם הציפרלקס שיפר את ההרגשה רק באופן חלקי אפשר לנסות תרופה מעוררת יותר כמו הפרוזק או לעבור לקבוצה אחרת כמו האפקסור או האדרונקס. בהצלחה דר' גיורא הידש