התמכרות וטיפול תרופתי וחוסר ערך בחיים

שלום למי שיכול לעזור. יש לי בעיה, ואני לא יודע איך לפתור אותה. כשהייתי צעיר הייתי משתמש בסמים בעיקר בחשיש וטריפים(18-21). גם באלכהול. היום אני בן 29. בגיל 21 עברתי תאונת דרכים ומאז אני שרוי בדכאון ופחד מאנשים. גם לפני שעברתי את תאונת הדרכים לא הייתי הכי יציב בעולם והיו לי פחדים שהסמים פתרו כמעט את כולם. אחרי התאונה הסמים הפסיקו לעבוד והם רק היו מעלים יותר את הפחדים. בגיל 23.5 הפסקתי עם כול הסמים וניסיתי לחפש דרך חיים חדשה. למרות זאת הייתי חוזר ונוגע בסמים מידי פעם. למרות זאת הצלחתי להחזיק תקופות ארוכות בלי סמים , אבל מרבית הזמן הייתי מתוסכל ועצבני. בגיל 25 חפשתי כול דרך לפתור את הבעיות שלי והייתי הולך לקבוצות תמיכה וכן גם טיפול פסיכולוגי. בעקבות הטיפול הצלחתי להבין את הפחדים ומניעים שלי. זה לא עזר לי לפתור את הפחדים שלי. בגיל 27 הלכתי ללמוד ובזמן הלימודים התחלתי לחוש דיכאון חריף ביותר שבעיקבותיו פרשתי מהלימודים(לפני חצי שנה) כמו כן הכרתי מישהי לפני חצי שנה וזאת הפעם הראשונה שהצלחתי להחזיק מעמד עם קשר זוגי מספר חודשים. בזכותה הלכתי לטיפול פסיכיאטרי בכדור Seroxat. הכדור פתר לי את הדיכאון אבל לא את הפחדים שלי. לבסוף גם נפרדתי מהקשר לאחר שגליתי שהבחורה לא נאמנה והיא יכולה להיות עם מישהו אחר כאשר אני לא איתה. הפרידה השפיעה אלי אבל לא בצורה חריפה. משכן התחלתי להשתמש בסמים חזקים יותר כמו הרואין. כאשר אני לוקח את הסם הזה כול הפחדים שלי נעלמים ואני כן מודע למחיר שאני אלול לשלם. אבל נמאס לי לחיות כמו פחדן. אני מפחד למצוא עבודה אני פוחד להכיר מישהי או להכנס למוחיביות ועוד מלא פחדים לא הגיונים. הטיפול התרופתי גרם לי להיות פחות פחדן הקשר לתשלום שאני אלול לשלם בגלל הרואין. כמו כן לא עבדתי מספר שנים וקוותי שהתרופה תעזור לי להתמודד יותר טוב עם הפחדים שלי. כמו כן בנוסף לטיפול התרופתי אני מקבל טיפול פסיכולוגי, והפסיכולוגית שלי אמרה לי ללכת לביטוח לאומי ולהוציא נכות כללית על סעיף נפשי. וזאת בגלל שהיא לא רואה אותי משתלב בעבודה או לימודים. אני אישית לא יודע מה לעשות אין לי רצון ללכת לביטוח לאומי כול כך אני רוצה לחיות כאדם נורמאלי עם עבודה. כמו כן אני חיי עם הורי וכן גם על חשבונם. וזה גם גורם להיות כעוס על עצמי. לעיתים אני שוקל לסיים את חיי אבל אין לי אומץ לבצע זאת. אבקש עצה מבעל מקצוע או אדם עם ניסיון דומה.

אדם שלום הסיפור שלך עצוב. אני מבינה שאתה מעביר חלק גדול מזמנך בעצב וברגשות אשמה- על הזמן שעבר ובוזבז לו, ועל האכזבה העצמית וכלפי הסביבה. לא קל הסיפור שלך, וברור שגם לא קל פשוט להשתקם- כפי שכבר נוכחת בעשור שאחרון של חייך. חוץ מהפחדים הטמונים בך, ומכל הנתונים שאיתם אתה מתמודד, אתה צריך גם להתמודד עם דפוסי התנהגות שפיתחת ועם הרגלים שיש להילחם בהם. ממה שאפשר להבין ממכתבתך- נראה שפיתחת הרגלים של בריחה, של חוסר התמודדות עם קשיים וקושי רב בהתמדה בתהליכים. הדבר הראשון שנראה שעליך להבין , היא העובדה שאי אפשר לפתור את " הכל "- את כל הבעיות, את כל הפחדים, את כל קושי. כולנו נאלצים פשוט ללמוד לחיות עם הדברים שאותם אי אפשר לתקן ולהעלים, עם הדברים שהיינו מעדיפים שלא יהו שם, שמפריעים למושלמות חיינו. החיים לא מושלמים, והחוכמה היא לדעת להמשיך לצעוד גם כשיודעים שיש מכשולים תמידים. כשהסרוקסט מעלים את הדיכאון שלך- אבל לא מעלים את הפחדים שלך- זה אומר שאיכות החיים שלך השתפרה מאוד, זה אומר שאתה כן יכול לחיות ברמת הקושי המסוימת הזו. אף אחד לא רוצה לחיות עם פחדים, אבל כנראה שבשלב הזה אחרי שהבנת מאיפה הם נובעים, אתה פשוט צריך לקבל את העובדה שהם ילוו אותך. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך- האם החיים איתם בלתי אפשרים? האם באמת הם גורמים לכזה כאב שאתה חייב להקהות אותו עם סם? סמים- אתה נשמע בחור אינטליגנטי . אתה יודע לאיפה הירואין מוביל. אתה יודע שהוא סם ממכר. שאתה מכביד על עצמך עוד בעייה קשה מאוד...ובכל זאת אתה מוביל את עצמך למקום הזה, עוד יותר נמוך. למה? אולי כי חוץ מבריחה אתה רוצה להגיע עד התחתית האמיתית- ואז אולי משם תבוא הישועה ויבואו דוקא שם הכוחות ל" נקות" את כל הבעיות? אולי כי כשאתה מוסיף בעיה חדשה לחייך – אתה מחויב לטפל בה- ביודעך שהבעיות האחרות יחווירו לעומתה- והן יוכלו לנוח בצד- בלי טיפול בינתים. אולי, אבל חוץ מכל זה ברור שאתה קורא לעזרה . אל תצפה שהיא תבוא אדם. כל מה שיבוא מבחוץ , אם יבוא- יהיה פלסטר. תקרא לעצמך, להפסיק עם הבולשיט בגיל 29- לקבל עזרה מפסיכיאטר, לספר לו את כל האמת, ולדעת שאתה בן אדם עם בעיות, ואתה צריך לחיות איתם ולהכיר בהן, ופשוט לחיות איתם בצורה הכי טובה שהן מאפשרות לך. שיהיה לך בהצלחה- תעדכן אותנו בכל מקרה.

לאדם שלום, ממכתבך עולה דבר חשוב במיוחד, אתה נלחם ומנסה לשפר את מצבך וקיים שיפור במשך הזמן, תקרא שוב את מכתבך ותראה את השיפור במשך השנים. חבל לקלקל את מה שבנית בצורה כל כך יפה גם אם כעת אתה במשבר. מפני שהתכנים עכשיו הם תכנים של דיכאון ומשבר ולאו דווקא ראיה מפוכחת. ואתה יודע שהדיכאון יחלוף.. הדבר החשוב ביותר הוא לא להיות ביקורתי, אתה מתמודד עם קשיים, אני ואחרים לא חושבים שדרך ההרואין זו הדרך הנכונה, אנו גם רואים את הסכנות שבדרך הזו וחושבים שזו הקלה לזמן קצר אבל בעתיד תשלם על כך מחיר גבוה. אבל זו החלטה שלך, ואתה יכול גם לשנות החלטה זו. בכל מקרה, אתה סובל מפחדים ואי אפשר להעמיד עת עצמי במקומך, לכן אין מקום לשיפוטיות. דעות שונות אפשר לכבד, ואין צורך להיות שיפוטי. אני מאמין שאלו היית בארה"ב ההיתייחסות הייתה מעט שונה לנושא הסמים, אבל איני חושב שהייתי משנה את דעתי. הייתי גם מתייעץ עם הרופא לגבי החלפת הטיפול של הסרוקסט שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש